ורנה - Varna

עיר הנמל הגדולה של בולגריה על חוף הים השחור, כ-450 ק"מ מזרחית לסופיה

בסביבת העיר נחשפו בחפירות של השנים 1976-1972 קישוטים וכלים עשויים זהב טהור (23.5 קראט), מהאלף השביעי לפני הספירה. הדבר מעיד על יישוב עתיק, בעל ידע ואומנות גבוהים ביותר.

העיר בנויה על יסודות העיר היוונית העתיקה אודסוס(Odesos) , מן המאה השישית לפני הספירה. העיר עברה תחת שלטון פרסי, תרקי, רומי וביזנטי. במאה השישית לספירה, נבנתה העיר לראשונה ע"י שבטים סלביים, שכינוה בשם ורנה – המקובל מאז ועד ימינו.

במאה השמינית לספירה ורנה היא עיר תחת שלטון מלכי בולגריה ולאחר כיבוש ביזנטי קצר, חוזרת להיות עיר בולגרית, עד 1399 – עת היא נופלת תחת הכיבוש העות'מאני.

ב-1444 מתחולל לידה הקרב הגדול בין הקואליציה הנוצרית לבין צבאות הסולטן מורד (Murad) השני, שהסתיים במותו של המלך הפולני שעמד בראש הקואליציה – ולידסלב (Vladislav) השלישי, המכונה "ורננצ'יק" ובתבוסתם של הנוצרים. ורנה היא אחת מארבע ערי המבצר של העות'מאנים באותו אזור: ורנה – שומן - סיליסטרה - רוסצ'וק (רוסה).

צמיחתה הכלכלית של ורנה קיבלה תנופה עם סלילת מסילת הברזל הראשונה בבולגריה, ב- 1866, בין רוסצ'וק (רוסה) לבינה, פעולה שחיברה את הנמל הגדול שעל נהר הדנובה עם זה שלחופי הים השחור ובכך התקצרו דרכי המסחר בין וינה לבין איסטנבול והפכו לנוחות יותר.

ב-1880 מנתה אוכלוסיית ורנה קרוב ל-25,000 נפשות; ב-1965: 180,000 וב-1992: 308,000. זו העיר השלישית בגודל אוכלוסייתה בבולגריה, לאחר סופיה ופלובדיב.

עיקר כלכלתה של ורנה מבוססת על הנמל וכל הקשור בו: מספנות, הובלה ימית ומסחר בינלאומי. כן מצויים בעיר מפעלי ייצור בענף המתכת, העץ והשימורים. חשיבות ניכרת יש לענף התיירות והנופש, בשל "חופי הזהב" של העיר והמלונות הרבים שנבנו לאורכם ברבות השנים.

הקהילה היהודית

ראשית תולדות היהודים במקום אינה קודמת לראשית המאה ה-19.

בתום השלטון העות'מאני, ב-1878, הייתה במקום קהילה ספרדית מאורגנת, וגם קהילה אשכנזית קטנה, מהבודדות בבולגריה.

בימי המלחמה נגד סרביה (1885) השתתפה קהילת ורנה, יחד עם קהילות אחרות, במימון ציוד לשני לגיונות של הצבא הבולגרי. 800 גברים מיהודי העיר התנדבו לצבא ו-40 נשים יהודיות שירתו במסגרת זאת כאחיות רחמניות.

היהודים הראשונים בוורנה היו סוחרים ובעלי מלאכה. עם פיתוח התעשייה עבדו רבים כפועלים וכפקידים. כמה יהודים עסקו בייצוא.

דמוגרפיה, חינוך וסעד

ב-1888 נמנו בוורנה כ-760 יהודים. כמה שנים מוקדם יותר (1880), פתחה חברת יק"א בית ספר יסודי ושני מרכזים להכשרה מקצועית. כעבור זמן פתחה חברת "כל ישראל חברים" (כי"ח Alliance -), בתי ספר ומוסדות להכשרה מקצועית לבנים ולבנות. בהמשך התפתחה מערכת חינוך יהודית בבעלות הקהילה שכללה גן ילדים ובית ספר יסודי, ובאמצע שנות ה-20 של המאה החולפת הוקמה גם חטיבת ביניים.

מבנה בית הספר שכן במרכז העיר. ב-1920 למדו כ-80% מילדי היהודים (סך הכול 184 ילדים וילדות) במערכת החינוך היהודית, שכללה אז גן ילדים ובית ספר יסודי, ורק 12% במערכת הלא יהודית. עם התחזקות ההתבוללות, התפתחה הנטייה, בעיקר בין בני האמידים, לעבור לבתי ספר לא יהודיים ומספר התלמידים במערכת היהודית פחת (ב-1927 ירד ל-125, כולל חטיבת הביניים).

ב-1903 גדלה הקהילה היהודית ומנתה 1,308 נפשות: 666 נשים ו-642 גברים. ב-1910 שוב גדלה הקהילה ומנתה 1,706 איש: 732 נשים ו-974 גברים.

בימי מלחמות הבלקן (1913-1912), ירד במקצת מספר היהודים בעיר ועמד על 1,615 איש, מתוך כלל האוכלוסייה שמנתה 37,417 נפש. בתוך הקהילה, היו מגויסים לצבא הבולגרי הלוחם 135 גברים, שתמכו בלמעלה מ-200 נפשות. עבור אותם נצרכים הצליחו מוסדות שונים, מבולגריה ומחוצה לה, לאסוף 8,400 פרנקים צרפתיים.

בראשית המאה ה-20 הוקמה בוורנה לשכת בני ברית "עזרה". עד 1933 הייתה קשורה לשכה זו ללשכה באיסטנבול ומשנה זו ללשכה שהוקמה בסופיה. הלשכה פעלה רבות בתחום הסעד, ובאולם הסניף התקיימו אירועי חברה ותרבות.

מוסדות דת ומבני ציבור

הקהילה החזיקה שני בתי כנסת, בית הכנסת הספרדי, שהיה הגדול ביניהם והוקם בסוף המאה ה-19, לידו מבנה לתפילות בוקר וערב של הספרדים, ובית כנסת של האשכנזים, קטן יותר. בבעלות הקהילה היה גם בית העם ובו אולם גדול לאסיפות.

עם מוסדות הקהילה נמנו "חברה קדישא", בית עלמין יהודי, וארגוני צדקה כגון "גמילות חסדים" ו"מלביש ערומים".

התארגנות ציונית

בראשית המאה ה-20 התחילה הפעילות הציונית בעיר. ב-1902 נוסד סניף "מכבי", שמנה עם היווסדו 20 חברים ותוך שנה וחצי עלה מספרם ל-120. הסניף היה אחד הפעילים והוותיקים בבולגריה, וקיים קורסים למאמני סניפים אחרים. בקיץ 1910 התקיימה בעיר הוועידה הציונית השביעית ובאותה הזדמנות היה גם מפגש של נציגי "מכבי", שבו השתתפו לראשונה נציגים מבולגריה ומטורקיה.

האנטישמיות לא פסחה על ורנה. הופיע בה העיתון "סטראנדז'ה", אחד משלושת העיתונים במדינה שבלטו באופיים האנטישמי. ב-1904 היו התפרעויות בכמה ערים, ביניהן גם ורנה, אבל השלטונות בלמו את התרחבותן. בשנים 1932 ו-1934 היו התנפלויות על בתי היהודים ועל בתי הכנסת בעיר.

אגודה ציונית קיימה בעיר הרצאות בספרות ובהיסטוריה יהודית ופרסמה ספרים בנושאים לאומיים. בסוף 1914 התקיימה ועידה לקראת הקמת איגוד ארצי של אגודות "ההסתדרות לשפה ולתרבות עברית" בהשתתפות נציגים מעשר ערים שבהן פעלו האגודות, עמם נמנו גם נציגים מוורנה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה גברה הפעילות הציונית. ארגון "מכבי" הבולגרי החליט לחדש את פעילותו, ששותקה בימי המלחמה, ולמטרה זאת קיים ב-1919 ועידה ארצית, שהשתתפו בה גם נציגים מוורנה.

בין השנים 1922 ל-1927 יצא לאור בוורנה עיתון בלדינו בשם "היהודי" (Il Juido).

ב-1925 הגיעו לוורנה מורים מן הארץ ובהשפעתם קמה תנועת "הצופים", שבמרוצת הזמן הפכה ל"השומר הצעיר". באותה תקופה נוסד גם סניף של המפלגה הרוויזיוניסטית.

בעיר פעל גם סניף של "פועלי ציון" וביוזמתו הוקם ב-1934 סניף "העובד", שכלל פועלים ובעלי מלאכה ששאפו לעלות ארצה. ב-1933 התקיימה בוורנה ועידה ארצית של ארגון "ויצ"ו", שהיה לו סניף במקום.

בבחירות לוועדי בתי הספר ובתי הכנסת, שהתקיימו עד למהפכת 1934 כל שלוש שנים, בכל ערי בולגריה, נמנתה ורנה עם הערים שבהן זכו הציונים לרוב בוועד בית הספר המקומי. לקראת סוף שנות ה-20 ירדה ההשפעה הציונית ובבחירות 1929 ו- 1932 נותרו הציונים במיעוט.

צעירים יהודים היו פעילים גם בשורות המפלגה הקומוניסטית המחתרתית בעיר.

אחרי מלחמת העולם הראשונה נפגעה הכלכלה היהודית. הקואופרציה הבולגרית שקמה אחרי המלחמה פגעה במסחר היהודי. הוקמו מוסדות קואופרציה יהודית שתמכו בנפגעים. ב-1926 בעזרת הג'וינט והבנק "גאולה" בסופיה הוקמה אגודה קואופרטיבית לאשראי "אהבת אחים", במטרה לתמוך בסוחרים היהודים. התרבה גם מספר בעלי המקצועות החופשיים בעיר, ונמנו בה רופאים ועורכי דין יהודים רבים.

בית העלמין היהודי הראשון היה סמוך לחוף הים. ב-1935 הופקע השטח ובמקום ניטע גן העיר. באותה שנה קודש בית עלמין בעיר, הידוע כיום בתור בית העלמין הישן. עם חיסול בית העלמין הראשון הקימה הקהילה קיר זיכרון בבית העלמין הישן, ועליו נחקקו שמותיהם של כמה מאות אנשים, שלא נותרו להם מצבות. הקיר עדיין קיים.

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בוורנה קרוב ל-2,000 יהודים.

תקופת השואה

בספטמבר 1939 נגזר על היהודים בעלי נתינות זרה וחסרי נתינות לעזוב את בולגריה. כל אלה שלא מצאו מדינה המוכנה לקלוט אותם פנו לוורנה, בתקווה שבעיר הנמל תימצא אפשרות לעלות ארצה. הם נתקבלו על ידי הקהילה היהודית של ורנה וטופלו על ידה, עד שנתאפשר להם להפליג בעלייה ב'. בין האניות המפליגות נכללה "סאן סאלבאדור", שעל סיפונה 335 מעפילים. האנייה הרעועה שקעה בים ו-213 מבין מעפיליה טבעו. חלק מן הניצולים המשיכו את דרכם ארצה על סיפון "דוריאן 2", אניית מעפילים שגם היא הפליגה מוורנה ונשאה על סיפונה פליטים מפולין ומרומניה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התקרבה בולגריה לגרמניה הנאצית. באוקטובר 1940 חוקקה הממשלה את "החוק להגנת האומה" ותקנותיו הוצאו אל הפועל בפברואר 1941. בעקבות חוק זה הפכו היהודים לאזרחים חסרי זכויות. הם חויבו לשאת סימן צהוב מפלה, בתיהם ועסקיהם סומנו, והם סולקו מן המוסדות להשכלה גבוהה. גברים גויסו לעבודת כפייה.

במאי 1943 גורשו יהודי סופיה לערי השדה וכעבור זמן קצר, ב-17 ביוני 1943, הוחל בגירוש יהודי ורנה. הגירוש עורר התנגדות ציבורית, שגרמה להפסקתו.

אחרי השחרור, ב-1944, התחדשה הפעילות הציונית ובעיר התקיים כנס רביעי של החלוץ, שבו השתתפו כ-300 חברים. את יום הכרזת מדינת ישראל ציינו המוני היהודים בהפגנות ובעצרת עם.

החל ב-1945 יצאו מנמל ורנה כמה אניות מעפילים. על פי נתונים מאותה שנה היו אז בוורנה 1,223 יהודים.

ב-1948 היו בוורנה כ-2,200 יהודים בתוך אוכלוסייה של 80,000 תושבים. רובם עלו ארצה בעליה ההמונית.

ב-1991 נותרו בעיר עוד 300 יהודים בקירוב, ביניהם מספר גדול של נשואי תערובת. שני בתי הכנסת, האשכנזי והספרדי, הרוסים ושוממים ולא ניתנים לשיפוץ. בית הכנסת הספרדי, סביבו הוקמה השכונה היהודית, שימש שנים רבות זירת אגרוף. בית הכנסת האשכנזי שימש עד ראשית שנות ה-90 של המאה ה- 20, מועדון לג'ודו.

מבית העלמין הראשון של יהודי העיר, שהיה במקום שכיום מצוי הגן שליד הטיילת, נותרה מצבה אחת בלבד מ-1878 והיא מצויה במוזיאון העירוני. מ-1973 נפסקה הקבורה בבית העלמין הישן, שראשית הקבורה בו מ-1935. אז גם הועבר לוח זיכרון עם שמות הנפטרים, שמקום קבורתם הפך לגן העיר. היהודים קוברים את מתיהם בחלקה נפרדת בבית העלמין הכללי.