נובה-זאגורה Nova-Zagora |
|||
עיר על צומת הדרכים בין רוסה, סבילנגרד, פלובדיב ובורגס, כ- במאה העשירית נבנה במקום מבצר בשם יאניצה (Yanitsa). העיר העות'מאנית שקמה סביב המבצר נקראה יניג'ה-זאגורה, היינו: זאגורה החדשה, משום סמיכותה לסטארה זגורה – זגורה העתיקה. על חורבות העיר, שנהרסה עם נסיגת העות'מאנים ב-1877, נבנתה העיר נובה-זאגורה. כלכלת העיר מבוססת על בתי מלאכה, תעשייה זעירה, בעיקר ייצור מכונות חקלאיות, טקסטיל ושימורים. בסוף שנות ה-90 מנתה אוכלוסיית העיר כ-28,000 נפש. הקהילה היהודית
אין בידינו מידע רב על חיי היהודים בעיר, והם אינם מוזכרים בספרות השו"ת. ידוע כי בעת ניצחון הצבא הרוסי על העות'מאנים במלחמת 1878-1877, נטשו היהודים את בתיהם, ושבו כנראה כעבור זמן. במפקד שנערך ב-1888 נמנו בעיר 420 יהודים. בשנת 1898 פעלה בעיר (ובעוד ארבע קהילות יהודיות בלבד) אגודה ציונית. לקהילה היהודית לא היה ב-1900 נכללה נובה-זאגורה ברשימת 34 הקהילות היהודיות הרשמיות בבולגריה. במלחמות הבלקן (1913-1912), התדלדלה הקהילה היהודית ומספרה עמד על 88 בלבד, מתוך כ-6,000 תושבי העיר. בולט המספר הגדול של המגויסים לצבא באותה עת – 39 גברים, כ-50% מכלל הקהילה! למשפחות המגויסים דאגה קרן בינלאומית וגייסה עבורם 850 פרנקים צרפתיים. במאי 1949 , אחרי העלייה ההמונית מבולגריה לישראל, חיו בנובה-זאגורה 17 יהודים. מקורות: ד"ר פנקוב & ד"ר דויקוב: ערי בולגריה ח. קשלס: קורות יהודי בולגריה ד"ר
|
|||
|
|||