עיר במזרח בולגריה, כ-55 ק"מ מצפון-מערב לבורגס. 220 מטר מעל גובה פני הים

 

בקרבת העיר מצויים שרידי המבצר הרומי מרקלה (Markella), דבר המעיד על קיומו של יישוב עתיק במקום. קרנובט הייתה עיר מבצר שמלכי בולגריה, בתקופת הממלכה הראשונה (1018-608), ביצרו להגנה בפני הביזנטים. העיר נפלה בידי העות'מאנים ב-1371. בתעודות מן המאה ה-15 היא קרויה בפי השליטים החדשים קארין-אובס (Karin-Ovas). במאה ה-16 סוחר מרגוזה מזכיר אותה בשם קרנובו (Karanovo), וב-1762 מופיע לראשונה השם קרנובט.

 

עיקר חשיבותה של העיר במאות ה-19-18 היה כמרכז לגידולי צאן ומסחר במוצרי חלב, בשר, צמר, עורות ושעווה. גם במאה ה-20 המשיכו התושבים לעסוק בתחומים אלה, ובעיקר בכרמי יין, שהיו מן המפורסמים בבולגריה.

 

ב-1884 חיו בעיר כ-5,000 תושבים. ב-1985 - 22,500 תושבים וב-1992 - 21,000 נפש. מספר התושבים נמצא בירידה מתמדת, בשל האבטלה המתמשכת.

 

הקהילה היהודית

 

ראשוני היהודים הגיעו לעיר בשלהי המאה ה-16, בעיקר מאיסטנבול ומאדירנה.

ב-1688 חיו בעיר 22 משפחות יהודיות. בית העלמין היהודי, כחמישה קילומטרים מהעיר, הוא מן הגדולים בבתי הקברות העתיקים שנותרו בבולגריה. בעבודת המחקר שנעשתה על ידי ההיסטוריון ד"ר צבי קרן וצוות ארכיאולוגים מסופיה באתר, בין 1993 ל-1995, נתגלו שתי מצבות מ-1610, ורבות אחרות משלהי המאה ה-17 ומן המאות ה-18 ו-19. ד"ר קרן מצא שם קרוב ל-800 מצבות, חלקן עשויות שיש מרהיב, רבות עם כיתוב מקושט בשפה העברית. כל זה מעיד על קהילה מפוארת ואמידה. מצבות רבות היו מכוסות בפטריות, מה שהקשה על קריאת הכתובות. מאלה שכתובתן פוענחה, הקדומה ביותר היא מ-1710 והמאוחרות ביותר משנות ה-30 של המאה ה-20.

 

הקהילה היהודית בקרנובט לא נזכרת אמנם בספרות השו"ת, אך אנו יודעים על חיי קהילה מסודרים מידיעות על בתי כנסת שנבנו בה, סיפורים של עוברי אורח, כמו הנוסע בוסקובינה (Boskovina), אשר כתב בשנת 1762 כי מצא בעיר מספר רב של יהודים.

 

רב הקהילה ב-1800 היה ר' יוסף קאלו. אחריו, ב-1820, הגיע לשמש כרב הקהילה הרב יעקב פינצי. מ-1840 עד 1876 שימש ברבנות בקרנובט הרב חיים באסאן.

 

בעת שצבאות רוסיה נכנסו לעיר בשנת 1877, סבלו היהודים מנחת זרועם וכן מזו של הצבא העות'מאני הנסוג. רבים נמלטו לבורגאס, וכן אל אדירנה ואל איסטנבול.  מאותו פרק זמן נשתמר פיוט המתאר בחרוזים את התלאות שפקדו את יהודי קרנובט באותה עת. הכותב הוא יוסף בן-ריי והיצירה נחשבת לאחת מיצירות הספרות הראשונות של יהודי בולגריה. היא כתובה בלשון יהודית-ספניולית/ג'ודיאו- אספניול.

במפקד שנערך ב-1880 נמנו בקרנובט כ-250 יהודים. רבים מן הבורחים בעת המלחמה לא שבו לעיר, כך שסביר להניח שלפני שנת 1877 מספרם היה גדול יותר.

בשנת 1878, עת הסתיים השלטון העות'מאני בבולגריה, הייתה בעיר קהילה יהודית מאורגנת. ב-1900 נכללה קרנובט ברשימת 34 הקהילות היהודיות הרשמיות בבולגריה. לקהילה היה בית עלמין, "חברה קדישא" ובית כנסת, שהיה מרכז החיים היהודיים בעת החגים וגם בעת אירועים משפחתיים כמו נישואים ובר מצווה.

 

ב-1893 נוסד ארגון נשים שהגיש סעד לעניים וב-1896 נוסד ארגון נשים נוסף, "קלארידאר" (אור בלדינו), שמטרתו הייתה סיוע לתלמידים נזקקים. העזרה ההדדית היהודית הייתה מאורגנת היטב ובעירייה היה פקיד ממונה על ענייני היהודים. עיתון יהודי שיצא לאור בסופיה היה נפוץ בקרנובט.

 

בימי מלחמות הבלקן (1913-1912), עלה מספר יהודי קרנובט ל-550 נפשות (מתוך כלל אוכלוסיית העיר, שמנתה 6,600 תושבים). מבין הגברים בקהילה, 68 היו מגויסים לצבא הבולגרי באותן מלחמות. אלה תמכו ב-86 נפשות. עבורם אספו ארגוני צדקה שונים סכום של 2,620 פרנקים צרפתיים, 30.5 פרנק לנפש – מהסכומים הגבוהים שקהילה כלשהי קיבלה – דבר היכול להצביע על מצבה הכלכלי הירוד.

 

מערכת החינוך היהודית כללה גן ילדים ובית ספר יסודי יהודי שבו ארבע כיתות.

ב-1920 למדו בה כל התלמידים היהודים שהיו בעיר, 69 במספר. ב-1926 ירד מספרם ל-46.

 

היהודים התפרנסו בעיקר ממסחר וממלאכה. היו בעלי חנויות וגם מפעלי תעשייה זעירה בבעלות יהודית. מעטים היו בעלי מקצועות חופשיים.

 

אחרי מלחמת העולם הראשונה התארגנה תנועה קואופרטיבית בולגרית, שפגעה במסחר היהודי. להגנת הסוחרים היהודים הוקמו שני קואופרטיבים יהודיים, אחד מהם "אווניר" Avenir), שפירושו: עתיד) הוקם ב-1932.     

 

בקרנובט הייתה פעילות ציונית. ב-1907 זכו הציונים לרוב בבחירות לוועד הקהילה. בסוף מלחמת העולם הראשונה היה בה סניף של האגודה להפצת התרבות הלאומית והשפה העברית. ב-1925 נוסד סניף של "מכבי", אשר קיים פעילות ספורטיבית ותרבותית בחגים, בהתרמות למען הקרנות הלאומיות, במקהלת בית הכנסת ועוד.  ב-1930 הופיעו בכנס הארצי של "מכבי" בסופיה גם נציגים מקרנובט. בעיר היה גם סניף של "בית"ר" ושל "החלוץ הצעיר". ב-1931 הוקם סניף של "השומר הצעיר".

בבחירות לוועדי בתי הכנסת ובתי הספר שהתנהלו כל שלוש שנים בקהילות בולגריה זכו הציונים לרוב ב-1923. בבחירות של 1932 הופיעה רק רשימה ציונית.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בקרנובט כ-200 משפחות יהודיות.

 

תקופת השואה

כ-200 משפחות עזבו את העיר בשנות המלחמה.

 

רוב יהודי קרנובט עלו לישראל במסגרת העלייה ההמונית של יהודי בולגריה, בשנים 1950-1948. במאי 1949 נותרו בעיר 15 יהודים. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 לא נותרו יהודים בעיר.

 

מקורות

ד"ר פנקוב & ד"ר דויקוב: ערי בולגריה

ח. קשלס: קורות יהודי בולגריה

ד"ר צבי קרן: ממצאים יהודיים בבולגריה בתקופת האימפריה העות'מאנית

יחיאל דקלו, מושב בצרון: שאלון על יהודי קרנובט

רות חיימובה, רמת אביב: שאלון על יהודי קרנובט

 

 

חזרה לראש העמוד