רשמי מסע במסגרת משלחת לבולגריה - יוסף ניסימוב

ההצלה, המשלחת ואני  -  רשמי מסע

יוסף נסימוב

   הצטרפתי למשלחת של האגודה לידידות ישראל-בולגריה ואיחוד עולי בולגריה, לציון שבעים שנה להצלת יהודי בולגריה, מתוך רגש של מחויבות והזדהות למאורע החשוב. אני חייב לציין, כי המפגשים  הרבים, ריגשו אותי מאוד ואף החכמתי ממה שעיניי ראו ואוזניי שמעו.

    לצערי, לא הצלחתי להשיג כרטיסי טיסה בתאריך שהמשלחת נסעה ונאלצתי להגיע יומיים קודם. בזמן הזה, הזדמן לי להכיר את הביורוקרטיה הבולגרית במיטבה. נתבקשתי לעזור לחבר ולהשיג מסמכים, עבור סיפרו ואף הצטיידתי במכתב המלצה משגריר בולגריה בישראל, מר דימיטר מיכאילוב החמוד, אל הארכיון הממשלתי והמוזיאון הצבאי.

    מצויד כהלכה, תפסתי מונית וביקשתי להגיע למוזיאון הצבאי. הנהג לא ידע את מיקומו, אז התפשרתי על הארכיון. שם נתבשרתי, כי העובדים נמצאים בישיבה ויתפנו רק בשעות אחרי הצהריים. הציעו לי לנסוע קודם למוזיאון ולחזור לאתר מכן. רשמתי לי את כתובת המוזיאון והמונית עצרה ליד גדר ארוכה, שדרכה נראו טנקים ותותחים ורק שער כניסה לא ניראה באופק. לאחר הליכה רצינית למדי, התגלתה הכניסה ואז התברר לי, כי בימים שני ושלישי העובדים נחים. מאוכזב ועייף ולאחר מאמצים רבים, תפסתי מונית וחזרתי לארכיון. הפעם מכתב השגריר עשה את הרושם הדרוש והתקבלתי על ידי אישה נכבדה, אשר לאחר שעיינה ממושכות במכתב החליטה להיעזר בעובדת בכירה יותר. זו מצידה בדקה את המכתב בקפידה ועבירה אותי למנהל הארכיון, שאליו היה המכתב ממוען. הגעתי למזכירתו, שיידעה אותי על העדרו של המנהל. אחרי "לחץ פיזי מתון" היא הסכימה למסור את המכתב לטיפול האיש המוסמך והבטיחה לשלוח את הממצאים, ישר לשגרירות בישראל. למחרת קבלתי טלפון מהמזכירה ונתבקשתי לבוא ולמסור את המכתב המקורי ולא העותק שהיא צילמה. בזה תמו ימי התנדבותי והמשלחת הגיעה.

   ביום הראשון נפגשנו, עם "אקדמאיים ידידי ישראל" ארגון המשתדל להעמיק את הקשר בין אקדמאיים משני העמים. המפגש היה בלתי אמצעי. דבריה החמים של ליובקה טאנצ'בה, יושת ראש הארגון, יצרו אווירה נעימה ופתוחה, שני הצדדים הציגו עצמם והתפתח דיאלוג מעניין, שהסתיים בהחלפת כרטיסיי ביקור, בתוספת תקרובת טעימה, שהוכנה למעננו.

   למחרת נסענו לקיוסטנדיל. להפתעתי, מאות אנשים הצטופפו בכיכר המרכזית, ליד פסלו של סגן יושב ראש הפרלמנט הבולגרי ואחת הדמויות המרכזיות בעצירת הקרונות של אלפי יהודי בולגריה והצלתם, דימיטר פשב. מה שריגש אותי במיוחד הייתה השתתפותם הרבה של בולגרים פשוטים, שבאו לכבד את האירוע. התכנית הייתה מכובדת מאוד והנאומים  היו על רמה, במיוחד דבריו האינטליגנטיים של ראש הקהילה היהודית, מר בנבניסטי. הטקס הסתיים בכריעת ברך של הקהל הרב ושירת ההמנונים.         הייתה לי הפתעה משמחת, לקבל את בת דודתי דליה נגבי, שהצטרפה למשלחת והגיעה ישר משדה התעופה.

   ביקרנו במוזיאון פשב, בהשתתפותו ובברכתו הארוכה של שגרירנו. הוזמנו לטעום מה מטעמים שהכינו לנו המארחים, בראשות ראש העיר והגשנו לו שי יפה, תבליט כסף, של יונת השלום מעל ירושלים. נערך דיאלוג בין המשלחת לבין אישים מקומיים ולפנות ערב חזרנו לסופיה, עייפים, אך מרוצים.

   בת דודתי הנחמדה ובעלת המרץ הבלתי נדלה, נתקלה בבעיה קשה. נעל אחת נקרעה לה ומהזוג הרזרבי, התברר לה שהביאה רק נעל בודדת.

   התפנה לנו יום וניצלנו אותו לטיול בפנגיורישטה ובקופריבצ'יצה. פנגיורישטה הוא מקום היסטורי חשוב לבולגרים, כיוון ששם הוכרז המרד נגד הטורקים ובמוזיאון המרכזי, שמטופל באופן מופתי, בצורה מודרנית יעילה. הוא משופע אביזרים טכנולוגיים משוכללים ולדוגמה, הלכתי עם חבר לשירותים המבריקים מניקיון וחברי התלונן שאין תאורה מספיקה, אך כשנכנס לתא האור נדלק באופן אוטומטי והדבר כל כך הפתיע אותו, עד כי לרגע חשב שנכנס למקרר. גולת הכותרת הייתה אוצר הזהב של דברי חמדה הלניסטיים, עשויים בידיי אמנים נפלאים, שנמצאו במקום, חבל רק שהזהב היה רק 23 קרט. משם נסענו לקופריפשצ'יצה היפה, כפר בולגרי טיפוסי, שהרבה מבתיו שמורים להפליא. לאחר ארוחה חגיגית הלכנו למיניבוס ובדרך שדדנו כפרייה נחמדה שמכרה לנו ריבות, מעשה ידיה. דליה נאלצה ללכת כל הקלדארם בנעלי העקב שלה. כפי שהבטחתי לה, הלכנו בערב, לקנות לה נעליים. לקחתי אותה לקניון סופיה החדש יחסית, שבמקרה נמצא ממש מול בית הוריה ומקום הולדתה. לאחר סריקה מאומצת הצלחנו לקנות לה, שלושה זוגות נעליים והרביעי שהוצע לה ללא תשלום, היא סירבה לקבל ובלילה חזרנו מאושרים למלון.

   יום ראשון היה יום עמוס באירועים. בבוקר הנחנו זר באנדרטת החייל האלמוני בהשתתפות שגרירנו הפעיל. לאחר מכן השתתפנו בגילוי המצבה לציון ההצלה של יהודי בולגריה. המיקום היה בגינה שליד כנסיית אלכסנדר נבסקי. עמוד שיש החזיק לוח אבן שחורה ועליה רשומים דברי הציון. עלי להודות, שהטקס היה מרשים והמוני אנשים השתפו בו, על אף הגשם. הונחו עשרות רבות של זרים ורק דבריה הארוכים, כאורך הגלות, של נשיאת ארגון הנשים היהודיות האמריקאית, גירדו את סבלנותי.

   משם נסענו לבית הכנסת הגדול שהיה מלא עד אפס מקום. המראה היה מרגש מאוד והזכיר לי את ילדותי, כאשר הייתי הולך עם הוריי לשם. לאחר הנאומים ושוב התכבדנו בנאום ארוך שתרגומו היה עוד יותר ארוך מהמקור. מקהלת בית הספר היהודי הנעים את האווירה בכמה שירים. מייד לאחר הסיום מיהרנו לאולם "בולגריה" המפואר, שם ארגון יהודי בולגריה, "שלום", חילק פרסים למספר ראשי ערים, כציון לעזרה לתושביהם, בימי המשטר הפשיסטי האפלים. לסיום, התזמורת הפילהרמונית של סופיה, הפליאה לנגן באוזנינו.

   עוד יום עמוס עמד בפנינו. פגשנו את יושבת ראש ארגון העיתונאים והחכמתי מדבריה המאלפים.

   ממשלת בולגריה החליטה לחלק לחברי המשלחת, אות הזיכרון והוכרה, יפה מאוד. הטקס התרחש באולם ישיבות הממשלה ושר החוץ העניק את המדליות. אני לא שמעתי שקוראים לי וחברים העירו את תשומת לבי. קבלתי את האות והתעודה, אך לדאבוני, היא הייתה שייכת למישהו אחר. המתנתי בסבלנות ובהקשבה וכאשר השמיעו את שמי, הלכתי בפעם השנייה ובקשתי את שר החוץ להחליף, בתקווה שזאת תהיה הפעם האחרונה, והוא פרץ בצחוק ואמר שלא אכפת לא ללחוץ לי את היד גם בפעם השלישית.

   משם מיהרנו לפגוש את הסופר היהודי, אנז'ל ווגנשטיין ודבריו, לא בדיוק תאמו את השקפותיי, אך בהתחשב בגילו, הוא כבר עבר את התשעים, הוא היה צלול וחד.

   ושוב מיהרנו, הפעם לבית העם, בו התקיים קונצרט של תזמורת בית ספר ישראלי. בליווי הזמרת כרמל תדמור.

   הוחלט להקים שתי אנדרטאות זהות, אחת בארץ והשנייה בבולגריה והלכנו לראות את מקום הצבתה. הפסל הביא דגם גבס של הפסל, שלדעתי מרשים מאוד ומורכב משתי דמויות אבסטרקטיות, כאשר הגדולה יותר, מחבקת ומגינה על השנייה. גם מיקומו היה מרכזי ומכובד מאוד. בשעות אחר הצהריים נפגשנו עם יו"ר ארגון יהודי בולגריה, "שלום" ושמענו הרצאה מאלפת על מצבם של היהודים ועל פעולות הארגון.

   ביומנו האחרון בקרנו את נציגי הפטריארך בסינוד הקדוש. דבריו של אחד הכמרים, הרשימו אותי מאוד, כי הוא הדגיש, שהם רק מילאו את תפקידם, אך למעשיהם האמיצים לא היה אח ורע בכל כנסיות אירופה. קבלת הפנים החמה הייתה מרגשת ועשירה בכיבודים.

   לסיכום, אני מעריך את הביקור, כמוצלח מאוד ומרגש מאוד, בעיקר הודות עבודות ההכנה של המארגנים שלנו, עליהם תבוא הברכה. אילולי דבריו הלא מוצלחים של ראש הממשלה הזמני של בולגריה, הייתי עוד יותר מרוצה.

        תודה על הסבלנות,

        יוסף נסימוב   20/3/2013