המלך בוריס והצלת יהודי בולגריה - מאת ד"ר משה מוסק

המלך בוריס השלישי והצלת יהודי בולגריה - האם האדרת שמו של
 המלך הבולגרי כמציל היהודים מחזקת את הימין-הלאומני בבולגריה?

מאת: ד"ר משה מוסק

השנה מציינים בבולגריה ובישראל 75 שנה להצלת קהילת יהודי בולגריה בשלמותה, במלחמת העולם השנייה. במהלך חודש מרץ, סביב "יום ההצלה" החל בעשירי בו, נערכו ברחבי בולגריה אירועים ממלכתיים ועירוניים רבים לציון מאורע היסטורי זה, שלא היה לו אח ורע בתקופת השואה. אחד מהם היה כנס אקדמי בינלאומי באוניברסיטת סופיה, שעסק כולו בסוגיה זו ואליו הוזמנו גם מרצים מישראל.

במקביל נערך לאחרונה ביפו כנס רב משתתפים לציון 75 שנה לנס ההצלה ו-70 שנה לעלייה ההמונית של יהודי בולגריה לישראל. בסוף חודש אפריל תקיים אוניברסיטת בר-אילן יום עיון נוסף בנושאים אלה, שבו ישתתפו  20 מרצים מבולגריה ומישראל.

כיום, כשלושים שנה לאחר שנפתחו הארכיונים בבולגריה, גם בפני חוקרים מהארץ ומהעולם ומחקרים רבים נכתבו בנושא הצלת היהודים, כמעט ואין מחלוקות בין החוקרים וגם בין הציבור הרחב לגבי הנסיבות  והגורמים העיקריים להצלה שהם: ראשית, הפעילות האינטנסיבית של מנהגי הקהילה היהודית לעורר בקרב חוגים אופוזיציוניים, מהם סוציאליסטים וליברלים, התנגדות למדיניות האנטישמית של הממשלה. פעילות זו הביאה למחאות חריפות מצד חברי פרלמנט רבים וארגונים מקצועיים יוקרתיים כגון: אגודות הסופרים, הרופאים ועורכי הדין ובנוסף להם, אנשי רוח וציבור ידועים. וכן, עמדתה הבלתי מתפשרת של הכנסייה הבולגרית ובראשה, חסידי אומות העולם, הפטריארכים סטפן וקיריל, שתקפו באומץ לב ובנחישות את הממשלה ואת המלך בוריס עצמו, על רדיפת היהודים ועל כוונת הממשלה לשלוח אותם להשמדה.

בנוסף לגורמים אלה, יש היום קונצנזוס רחב שאת התרומה הגדולה והמשמעותית ביותר למעשה ההצלה יש לרשום על שמו של חסיד אומות העולם דימיטר פשב. פשב, סגן יו"ר הפרלמנט הבולגרי, הצליח יחד עם עוד חברי פרלמנט, אגב כולם מתומכי הממשלה ואנשי הקואליציה למנוע את גזרת הגירוש, שעות ספורות לפני שהטרנספורט הראשון של יהודי בולגריה יחד עם יהודי תרקיה ומקדוניה, עמד לצאת אל עבר מחנות ההשמדה בפולין.

הנושא היחידי שהוא עדיין נתון במחלוקת בבולגריה ובקרב יהודי בולגריה בישראל, היא מה הייתה תרומתו של המלך בוריס השלישי להצלה? זה המלך, שכרת ברית עם גרמניה הנאצית ונתן את ידו לחוקים ולמדיניות האנטי-שמית האכזרית בבולגריה. מדיניות ששללה את הזכויות האזרחיות של היהודים, החרימה את רכושם ושלחה את הגברים בגיל העבודה לעבודות כפיה. אולם חטאו הגדול ביותר של בוריס, שעליו הוא ייזכר לדיראון עולם, הוא שילוחם למחנות ההשמדה בפולין של כל יהודי תרקיה ומקדוניה, חבלי הארץ ביוון וביוגוסלוויה שנכבשו ע"י הגרמנים וסופחו לבולגריה. אין ויכוח על כך שחיילים ושוטרים בולגרים תחת משטרו של המלך בוריס הוציאו אומללים אלה באישון לילה מבתיהם, ריכזו אותם במחסני טבק בחורף הבולגרי הקשה ובסוף חודש מרץ 1943 נשלחו בקרונות משא פתוחים, כמעט ללא מזון ומים, על ספינות רעועות על פני הדנובה ואחר כך ברכבות, היישר למחנה ההשמדה טרבלינקה.

בעבר, בשנים שלאחר המלחמה רווחה הדעה בקרב יהודי בולגריה שהמלך בוריס, הכל יכול, אף כי התעמר ביהודים בלחץ הגרמנים, הוא ורק הוא היה מסוגל להציל אותם מגורלם המר. הקומוניסטים ששלטו בבולגריה לאחר המלחמה, במשך למעלה מארבעים שנה, ניפצו מיתוס זה לרסיסים אך רבים מיהודי בולגריה התמידו באמונתם, בזכותו הגדולה של המלך להצלתם. היום כשהעובדות ההיסטריות ידועות ואין לערער עליהן, המיתוס בקשר לתרומתו של המלך להצלה התפוגג כמעט לחלוטין. עם זאת, ישנם עדיין חוגים לאומניים ופרו- מלוכניים בימין הקיצוני בבולגריה, שיש לו גם שלוחות בקרב מהגרים בולגרים מחוץ לבולגריה, שנאבקים עדיין להאדיר את שמו של המלך כמציל היהודים.

גם בישראל יש קומץ חוקרים הממשיכים להישבע בשמו של המלך בוריס ולפאר את תרומתו הגורלית להצלת יהודי בולגריה. הבולט בקבוצה זו הוא הפרופ' מיכאל בר-זהר, היסטוריון בעל שם, הביוגרף הראשון של מכונן המדינה דוד בן גוריון, חוקר וסופר פורה בתחומים רבים. בר-זוהר פרסם בשנת 1998 בארה"ב בשפה האנגלית ספר שכותרת המשנה שלו היא: "ההצלה ההרואית של יהודי בולגריה". זהו מחקר רציני המבוסס על תיעוד ארכיוני עשיר ומגוון וכתוב בצורה קליטה ומרתקת. אף שהוא מפרט את תרומתם החשובה של פשב והכנסייה בנושא ההצלה, נותן בר-זוהר למלך בוריס את מירב הקרדיט להצלת יהודי בולגריה. את ספרו הוא מסיים בקביעה פסקנית, שאין עליה עוררין: "פעולותיו של בוריס במארס (1943, הניסיון לגירוש יהודי בולגריה להשמדה מ.מ.) ובמאי (1943, גירוש יהודי סופיה לערי הספר מ.מ.) נבעו מצעדיהם של פשב, סטפן ועוד בולגרים אמיצים. לולא פעלו, היה גורלם של יהודי בולגריה נגזר. אולם האחריות הסופית הייתה של המלך, והחלטותיו הצילו את יהודי בולגריה"                (ההדגשה שלי מ.מ.)

שנה לאחר פרסום הספר באנגלית, יצא בשנת 1999 ספרו של בר-זוהר בעברית תחת הכותרת התמימה כביכול אך הפרובוקטיבית למדי עבור ציבור רחב של קוראים, בשם "הרכבות יצאו ריקות". כפי שקורה לא פעם, עורמת ההיסטוריה מנחיתה באופן אירוני מכת מחץ המנוגדת בעליל לכוונת היוצר וליצירתו. כך גם קרה שספרו של בר-זוהר. הכותרת הפרובוקטיבית של ספרו עוררה שדים רדומים מרבצם ובעקבותיהם קמה בארץ סערה רבתי, בתקשורת ובקרב דעת הקהל, לגבי חלקו של המלך בוריס בכל הקשור להשמדת יהודי תרקיה ומקדוניה ותרומתו, אם הייתה כזו, להצלת יהודי בולגריה.

מי שעורר את הסערה בקרב הציבור והתקשורת היו ניצולים ובני דור ההמשך של יוצאי תרקיה ומקדוניה. לדידם בוריס, הוא ולא אחר, הוא האחראי לרצח יקיריהם ולא יתכן שכותרת ספרו של בר-זוהר תכחיש את הפשע הנורא הזה, כאילו רכבות המשא שבהן נדחסו 11,348 קורבנות, שיצאו בפקודתו של המלך למחנות ההשמדה, היו כביכול ריקות מאדם. בסערת הוויכוח הציבורי סביב ספרו של בר-זוהר עלה לפתע גילוי חדש, שהיה ידוע אולי בעבר אך כמעט ונשכח, והוא שב"יער בולגריה", בהרי יהודה, מוצבת בין שאר האנדרטאות, מצבה המוקדשת למלך בוריס ועליה הכיתוב: "לזכר מלך בולגריה בוריס ה-III....... ורעייתו, המלכה יואנה, על פעולתם להצלת יהודי בולגריה בימי השואה הקודרים". גילוי זה הגביר עוד יותר את מאבק הניצולים ובני משפחות הנספים נגד הנצחת המלך בוריס ודרישתם להסיר ללא דיחוי את האנדרטה לזכרו.

הסערה הציבורית סביב נושא האנדרטאות לא שככה ימים רבים, גם לאחר שהקרן הקיימת לישראל הקימה ועדה ציבורית שתחליט, האם להסיר אותן מהיער. מדי יום הופיעו בכלי התקשורת ובעיקר בעיתונות היומית מאמרים ומכתבי קוראים רובם, בדרישה להסרת המצבה המוקדשת למלך. הועדה בראשות השופט משה בייסקי, וחבריה לובה אליאב ופרופ' דליה עופר החליטה לבסוף "להסיר ולסלק ממקומם את עמודי ההנצחה והזיכרון הקיימים" ולהציב במקומם אנדרטה אחת שתוקדש "לזכר 11,384 יהודי תרקיה ומקדוניה שנספו במחנה ההשמדה טרבלינקה ב-1943, ובחלקה השני תוקדש האנדרטה לזכר אצילי הנפש מבני העם הבולגרי אשר עמדו לצד היהודים מבני ארצם ונאבקו בהצלחה להצלתם בתקופת השואה – 1941-1943". אגב, חסידי המלך בישראל לקחו את המצבה שהוקדשה לו ושסולקה מהיער והעבירו אותה לסופיה בירת בולגריה. שם היא מוצבת היום בגן ציבורי במרכז העיר.

הצלת יהודי בולגריה בתקופת השואה הוא נכס חשוב ביותר במערך ההסברה וביחסי החוץ של ממשלות בולגריה, לדורותיהן. המאורע הייחודי שקרה בבולגריה במלחמת העולם השנייה, שאין דומה לו באירופה מפורסם ומופץ על ידה בכל דרך, בכל הזדמנות ובכל פורום רלוונטי ברחבי העולם. כתם אחריותה בשילוח יהודי תרקיה ומקדוניה אל מותם, אף שאינו מוכחש על ידה לחלוטין, דוהה בזוהר הבוהק של מעשה ההצלה. כמובן שיש כאן מקום לשאלה המתבקשת מעצמה: ממי בדיוק הצילה בולגריה את יהודיה? כאשר הפרלמנט הבולגרי הוא זה שחוקק את חוקי הגזע האנטישמים, הממשלה היא זו שיישמה אותם והיא גם זו שהכינה את שילוח היהודים למחנות ההשמדה.

כיום בולגריה, כמדינות רבות אחרות באירופה, נתונה אף היא במגמת ההתחזקות של הימין הקיצוני, הלאומנות הגזענית ושנאת הזרים. לאחרונה סערה התקשורת הבולגרית סביב השאלה האם להתיר את קיומם של מצעדים ברחבי בולגריה לזכרו של הגנרל כריסטו לוקוב, מייסד תנועת הלגיונרים הפשיסטית שרדפה את היהודים וערכה בהם פרעות אלימות. למרבית הפליאה, היו גם בישראל כאלה שתמכו בקיום המצעדים בבולגריה, לזכרו של צורר היהודים.

לנוכח התפתחויות אלה נשאלת השאלה האם המשך האדרת שמו של המלך בוריס השלישי, בבולגריה אך גם בישראל, המתואר כמציל היהודים (כאמור, ממי בדיוק?) אינה תורמת היום בעקיפין להתחזקות המגמות הלאומניות והאנטישמיות בבולגריה, להכחשת אחריותה לרדיפות היהודים בארצה, בימי המלחמה ולהשמדת יהודי תרקיה ומקדוניה?

אנו מחויבים היום בישראל, יותר מאי פעם, לצאת נגד מגמות אלה ולא להניח לגורמים המכחישים את אחריותם לרדיפת היהודים בבולגריה, לזקוף את ראשם ולעוות את האמת ההיסטורית, למען האינטרסים הפוליטיים שלהם.    

ד"ר משה מוסק, חוקר יהודי בולגריה. לשעבר, הממונה על ארכיון המדינה.