עיר בדרום-מערב בולגריה, כ-80 ק"מ ממזרח לפלובדיב.
פירוש שם העיר בטורקית-עות'מאנית "כפר תחת שלטון", מכאן שבתקופה העות'מאנית השתייך היישוב לשלטון המרכזי בבירה. עד ראשית המאה ה-19 חיו בחאסקובו בעיקר מוסלמים. באותה תקופה הגיעו ראשוני הבולגרים הנוצרים. חאסקובו הייתה מרכז מסחרי חשוב, אך עם תום השלטון העות'מאני (1878) ירדה חשיבותה, בשל הפיכתה לעיר ספר שליד הגבול עם האימפריה העות'מאנית.
התושבים עסקו בעיקר בגידול טבק ועיבודו. אחרי מלחמת העולם השנייה (1945-1939) הוקמו גם מפעלי טקסטיל ותעשיית מזון - שימורים, מוצרי חלב ובשר. עיקר חשיבותה של העיר בהיותה צומת דרכים אל מרכז בולגריה וממנה לכיוון טורקיה. יש בה גם מרחצאות מרפא. בשנות ה-90 של המאה ה-20 ירד מספרה של אוכלוסיית העיר לכ-80,000 נפש, כ-10,000 פחות, בשל ההגירה מאונס של התושבים המוסלמים שנים מספר קודם לכן.
הקהילה היהודית
יהודים הגיעו לחאסקובו לראשונה בשליש הראשון של המאה ה-19. בית הכנסת הראשון נבנה ב-1840 בקירוב. מידיעה על הרב רחמים פרנקו מרודוס, שבא למקום לגייס תרומות לשיקום בית הכנסת באי, מניחים שבקהילת חאסקובו היו יהודים אמידים.
כמעט ואין לנו ידיעות על מבנה הקהילה ומוסדותיה.
במפקד של 1879 נמנו בעיר כ-250 יהודים. לקראת סוף המאה ה-19 גדל מספרם ל- 420.
ב- 900 נכללה חאסקובו ברשימת 34 הקהילות היהודיות הרשמיות בבולגריה.
ממסמך הנמצא ברשותנו עולה, שבמלחמות הבלקן (1913-1912), חיו בעיר 557 יהודים. מספר המגויסים לצבא היה 83 איש, אחוז גבוה יחסית. משפחותיהם, כ-110 נפשות, קיבלו עזרה כספית ממקורות שונים בסכום של 2,410 פרנקים צרפתיים.
בין שתי מלחמות העולם הייתה בחאסקובו קהילה יהודית עצמאית ששירתה גם את היהודים ביישובי הסביבה. לקהילה היה רב, בית כנסת ובית עלמין, וגם "חברה קדישא" וארגוני צדקה כגון "ביקור חולים" ו"מתן בסתר".
תחילה התפרנסו יהודי חאסקובו בעיקר ממסחר. לקראת סוף המאה ה-19 התרבו בקרבם בעלי המקצועות החופשיים, ומראשית המאה ה-20 נמנו עמם רופאים, רופאי שיניים, עורכי דין ואדריכלים.
חאסקובו נפגעה קשות ברעידת אדמה חזקה שהתרחשה ב-1928 בדרום בולגריה. קהילת יהודי סופיה עזרה בשיקום הקהילה היהודית ומוסדותיה. שנות ה-20 היו מלוות בתופעות אנטישמיות. ב-1924 קיבלו הסוחרים היהודים בעיר מכתבי איום מארגון אנטישמי שדרש מהם לעזוב את בולגריה ובשנת 1935 נמרחו בתי היהודים בדם.
פעילות ציונית
ב-1898 כבר פעלו בחאסקובו (ובעוד ארבע קהילות בלבד) אגודות ציוניות. ב-1902 נוסדה אגודת ההתעמלות "גיבור", שהצטרפה ב-1905 להסתדרות "מכבי". באותה תקופה התנהל בקהילות בולגריה מאבק בין הציונים למתנגדי הציונות. בחאסקובו הצליחו הציונים להחליף את ההנהגה האנטי-ציונית ולמנות מנהיגים ציונים ברובם.
הפעילות הציונית בעיר נפסקה בימי מלחמות הבלקן ומלחמת העולם הראשונה וחודשה אחרי המלחמה. ב-1914 נפתח סניף של "ההסתדרות להפצת השפה והתרבות העברית". ב-1919 החלו נציגי "מכבי" לחדש את פעילות הארגון. ב-1922 התאחד סניף "מכבי" עם האגודה "תקווה יהודית" לחינוך עברי, שנוסדה ב-1910. בתקופה זו נפתחו גם סניפים של "השומר הצעיר" ושל "בית"ר" , והתחילה העלייה החלוצית לישראל. היו גם צעירים שפעלו במחתרת הקומוניסטית.
החינוך היהודי
בשנות ה-20 למדו כל התלמידים היהודים במערכת החינוך היהודית, שכללה גן ילדים ובית ספר יסודי. לשכת בני ברית המקומית "מתתיהו" שיתפה פעולה עם הציונים. בוועידה כללית של "ויצ"ו", שהתקיימה בפלובדיב ב-1929, היה ייצוג גם לסניף חאסקובו. נציגים מחאסקובו השתתפו ב-1930 בוועידה להקמת מפלגת "פועלי ציון", שהתקיימה בסופיה.
ערב מלחמת העולם השנייה חיו בחאסקובו 1,865 יהודים.
תקופת השואה
בולגריה שוחררה מהכיבוש הנאצי ב-9 בספטמבר 1944. אחרי השחרור חיו בחאסקובו כ-700 יהודים בתוך אוכלוסייה של 35,000 תושבים. במפקד של שנת 1949 מנה מספרם 122 – רוב יהודי העיר עלו לישראל במסגרת העלייה ההמונית מבולגריה לישראל, בשנים 1950-1948.
התקופה שלאחר העלייה ההמונית
בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 חיו בחאסקובו כ-30 יהודים, רובם ממשפחות מעורבות. בית הכנסת נהרס בסוף שנות ה-50 ובמקומו נבנתה תחנת כוח לאספקת חשמל. תכנית בית הכנסת נשמרת בארכיון הממשלתי בעיר. בית הספר היהודי, שהיה סמוך לבית הכנסת, שימש בית ספר לילדים בולגרים. בית הקברות הישן חוסל בשנות ה-60 של המאה ה-20 ובמקומו נסלל כביש המקשר את חאסקובו עם פלובדיב. לא נותרו מצבות עתיקות. היהודים המעטים שנותרו קוברים את מתיהם בבית הקברות הכללי, בחלקה נפרדת.
מקורות
ד"ר פנקוב & ד"ר דויקוב: ערים בבולגריה
ד"ר צבי קרן: ממצאים יהודיים בבולגריה בתקופת האימפריה העות'מאנית
ח. קשלס: קורות יהודי בולגריה
מכבי בולגריה: הוצאה ע"ש אלברט קיוסו, 1976
יעקב ז' לוי, גני יהודה: שאלון על יהודי חאסקובו (1999)
חזרה לראש העמוד
