החתול השחור

החתול השחור מטראנקוֹסוּ  (TRANCOSO)
  מאת רמי דוידי

היא יושבת על גבעה בגובה 900 מ' בקירוב, צפונית לרכס הרי הכוכב (אסטרלה (Estrela   כ-40 ק"מ מצפון לעיר גוּאָרְדָה  (Guarda). היא מוקפת חומה מימי הביניים לאורך יותר מקילומטר,  ויש לה מצודה ((Castelo נישאה ומרוחקת מעט. מספר תושביה אינו עולה על 4,000. היא קומפקטית מאוד עבור התייר והמתגוררים בה. בעיר העתיקה הכל שקט, מינימליסטי, עד כדי כך שנדמה לנו שהיא ריקה מבני אדם. הכל רוצים לשמור על האופי העתיק ומנסים כמה שפחות לשנות. דואגים לשימור ושיפוץ מבנים עתיקים ששיני הזמן נגסו בהם ומכערים אותם.

מיקומה הנידח היה למקום מפלט עבור היהודים שהצליחו להימלט מציפורני האינקוויזיציה הספרדית, עד אשר גם ממלכת פורטוגל החלה לרדוף אותם באכזריות לא פחותה.

אחד המבנים שרצינו לראות מאד הוא הבניין שבו הוטבע תבליט בשם Gato Preto (בפורטוגזית: חתול שחור). הגענו לעיירה מעט לפני השעה 6 בערב ובמקרה חניתי ליד לשכת התיירות, שם קידמו את פנינו שתי עובדות חינניות ונדמה היה כאילו חיכו לבואנו. אחת מהן דיברה אנגלית טובה ופנתה ישר לעניין אחרי שהתוודענו. קיבלנו ממנה מפה ובה סימנה את האתרים החשובים. היא אמרה שאנו חייבים למהר לפני שיסגרו את בית הכנסת. אמרתי לה שאפשר לטלפן אל המדריכה בטלפון הנייד ולהודיע לה שאנו בדרך אליה. היא התעלמה מהצעתי, נטלה את הסוודר עם טור הכפתורים, זרקה אותו בנונשלנטיות על כתפיה, לקחה את מפתחות המשרד ויצאנו לדרך.

נכנסנו לעיר העתיקה דרך "שער המלך", עליו מתנוסס סמלה העתיק של העיירה, הולכים בצעדים מהירים על גבי אבנים קטנות שבין חריציהן עשבי הזמן שקמלו, ידעו זמנים בהם כרכרות, עגלות, סוסים ופרשים הטביעו עליהם את עקבותיהם. בעידן של מלחמות בלתי פוסקות (כמו במזרח התיכון) עיר ספר זו הגנה על פורטוגל בימי המלך דוֹן דִינישׁ (Don Dinis) במאה ה-13. לא עזרו לו ולעירו נישואיו בשנת 1282 לדוֹנה איזבלה מארָגוֹן ובשלהי המאה ה-16 פורטוגל נכנעה לספרד הגדולה והחזקה.

בדרכנו לבית הכנסת עברנו דרך סמטאות פתלתלות של הרובע היהודי. המדריכה הראתה לנו בתים עתיקים שליד דלתותיהם ישנה חריטה עמוקה של צלבים באבן הקשה. יכולתי להעלות בדמיוני את השקט התמידי של אלוהי הדממה, אל ללא דמות, צלם או פסל. יהודי הדממה לדורותיהם שאיש לא ראה, איש לא שמע, העבירו בסתר את האותות וסמלי הדת. זוהי היהדות הדוממת, האילמת, שעברה גלגולים, אך שורשיה עמוקים. המדריכה הוסיפה שישנם כ-300 בתים עם סימני צלב על משקופי הדלתות. גם כאן, אפשר לזהות בתי יהודים לפי שתי דלתות הכניסה. הדלת הגדולה יועדה לבית העסק, לחנות, ואילו הקטנה - למגורים.

בליבי התגנבה המחשבה - מה כל אחד מאתנו היה עושה לוּ הצטווה להתנצר, או לקבל גורל אכזרי של חיי נדודים, או הגרוע מכל - גזר דין מוות? קשה מאוד, עד בלתי אפשרי, לחדור לנפש האנוסים, אבל הם התנהגו באופן שיכלו לשרוד ולחיות עם חומות גבוהות של תקווה. הם ידעו בתוך תוכם ש"האח הגדול והנורא" לא יכריח אותם מה לחשוב ולא יוכל לשלול מהם את חירותם הרוחנית.

בדרך לבית הכנסת הספיקה "המדריכה הפרטית" שלנו לספר מעט על ההיסטוריה של העיירה. שאלתי אותה למקצועה, בעצם להתמחותה והיא השיבה שלמדה היסטוריה ואז שאלה אותי "כמה יהודים חיו בפורטוגל בשנת 1500?"  אמרתי:  "100 אלף יהודים". "לא" אמרה "חיו אז בארצנו 200 אלף יהודים מתוך אוכלוסייה כללית של מיליון תושבים". "אם כן, הם היוו 20% מהאוכלוסייה", המשכתי. "עכשיו אתה יכול לשער עד כמה היהודים מילאו תפקיד חשוב בהיסטוריה של פורטוגל. ובספרד, אתה יודע איזה אחוז היוו היהודים מכלל האוכלוסייה?" עניתי: "כן, אני יודע, הם היוו כשליש, עוד שליש מוּרים, ושליש נוצרים". "אינך טועה", ענתה. הגענו לבית הכנסת, שם המתינה לנו המארחת השנייה. נפרדנו בלבביות מהמדריכה של לשכת התיירות וסיירנו במקום הקטן והצנוע הקרוי "בית מים חיים". בית הכנסת הוא חלק מ"המרכז יצחק קארדוזו ללימוד יהודי" על שם הרופא והפילוסוף היהודי בן המאה ה-17 שפעל רבות לשימור ההיסטוריה והמסורת היהודית באזור, הסבירה המדריכה המקומית והוסיפה: "בית הכנסת הנוכחי אמור להיות שחזור של בית כנסת ספרדי מאותה תקופה". אכן, המבנה המודרני הינו קומפקטי ובית הכנסת הוא מינימליסטי מבחינת הרכב תכניו, מעין מוזיאון קטן המשחזר בית כנסת, שהרי בטרנקוסוּ אין יהודים ומן הסתם גם אין מתפללים. באות לכאן קבוצות מאורגנות ומעט מטיילים עצמאיים.

 שאלנו על בית "החתול השחור". היא הראתה לנו על גבי המפה את הכתובת  והסבירה איך להגיע לשם בכוחות עצמנו. הלכנו דקות לא ארוכות וראינו אותו ב- Rua Dr. Fernando Vaz. לאחר התבוננות ממושכת בקירות האבן אמרנו זה לזו: "זה לא חתול, אלא האריה המעטר את חומות ירושלים". ההסבר המקובל, כפי שגם המדריכה מלשכת התיירות אמרה, הינו, שזהו גור אריה יהודה, המסמל את שבט יהודה, עפ"י ברכת יעקב לבניו. הבית היה שייך לרב המקומי לפני מאות שנים.

מדריכת לשכת התיירות אמרה שבהיסטוריה של טרנקוזו היה גם "חתול שחור" בין הפורטוגלים עצמם.  מדובר בגיבור העיר, אבל שנוא על המלך ושמו בָּנדָארָה  (Conclo Anes Bandarra) סנדלר ומגיד עתידות בן המעמד הנמוך, שחי במאה ה- 16. הוא ניבא את קץ שושלת המלוכה הפורטוגזית, ובכך פגע ברגשות בני האצולה. ואכן, זמן קצר לאחר שנהרג דון סֶבּאשטיָאוּ (שלא היו לו יורשים) בקרב אָלקאסֶר- קִיבּיר בשנת 1558, השתלטה ספרד על פורטוגל.

קליק על התמונה העליונה כדי לראות את פנים בית הכנסת "בית מים חיים". 

חולון 10.10.14