פורים 1949
אוניית המשא "בולגריה" נישאת על גלי הים השחור שכשמו כן הוא.
לא על גלי נהר הדנובה הלבנה, השקטה, מהשיר הבולגרי הידוע.
עוד מעט אולי נגיע סוף סוף לים התיכון.
בינתים הים סוער, המים במשורה ומחלת הים חוגגת.
אוכלים מפח הגבינה הבולגרית והלחם העבש שבאמתחתנו.
חיים על דרגשים ארוכים, משפחה נוגעת במשפחה, יום אחרי יום.
מבלים על הסיפון הקר ושרים שירים עבריים בשני קולות.
כשרואים את בתי חיפה באופק גם מתחילים לרקוד הורה מחובקים.
על החוף מקבלות אותנו דודות עם לחם ומרגרינה.
משם מפליגים בקרונות משא פתוחים, שנוסעים בקצב הליכה -
אפשר לרדת ולקטוף פרחי ארץ ישראל ולשוב לקרון.
במחנה העולים פרדס חנה פוגשים את ניצולי השואה, "חלדאוס",
נראים כמו הומלסים פראים, אבודים וקצת מפחידים,
אבל סבלו יותר מאיתנו, ואנחנו, הילדים, גם מרחמים.
משתכנים באוהל על החול, עם שתי משפחות מסלוניקי.
מיטות סוכנות ומזרוני קש דקים, יושבים שעות בפתח האוהל.
בבוקר מחלקים 5 זיתים שנוחתים מיד בריבה שבצלחת האלומיניום
בחוץ מסתובבים אנשים עולצים בתחפושות להנעים לנו את היום,
פורים בארץ ישראל.
בקי קריספין, פורים 2016
מקדש מעט לעולי בולגריה שידעו לעשות מהלימונים לימונדה
