סמוקוב היא עיר קטנה, כ־60 ק"מ מדרום־מזרח לסופיה, בירת בולגריה. כיום אין בה קהילה יהודית; רוב יהודיה עלו לישראל עם הקמת המדינה. הקהילה היהודית בסמוקוב מעולם לא הייתה גדולה, ולשיא גודלה הגיעה בראשית המאה ה־20, אז מנתה כאלף נפשות. אחת המשפחות המרכזיות בקהילה הייתה משפחת אריה, שהגיעה לסמוקוב בשנת 1793 מווידין. בני המשפחה עסקו במסחר ובתעשייה ובהמשך גם בבנקאות. לאחר שעשו חיל בעסקיהם הפכה משפחת אריה למשפחה האמידה ביותר בסמוקוב ולאחת המשפחות האמידות והבולטות בקרב יהדות בולגריה.

בתמונת הכניסה לכתבה, המופיעה בעמוד הבית, נראה אחד מבתיה של משפחת אריה, המשמש כיום בית מורשת ומוזיאון לאומי –  סָרָאפְסְקָטָה קַשְטָה (Сарафската къща) – בית הסרף. בתמונה בעמוד זה נראים שרידי בית הכנסת בסמוקוב, שנבנה באמצע המאה ה־19 בתרומות בני הקהילה, ובהן תרומה מרכזית של משפחת אריה. בית הכנסת בסמוקוב נחשב לאחד מבתי הכנסת היפים בבולגריה.

בין השנים 1900–1914 כתב משה אברהם אריה את תולדות משפחתו. הכרוניקה העצומה, המשתרעת על פני 2,112 עמודים, נכתבה בלדינו – שפתם של יהודי בולגריה הספרדים, שנקראה גם ספניולית או ג'ודזמו. היא מתארת את קורות המשפחה מסוף המאה ה־18 ועד ראשית המאה ה־20, ובאמצעותן נפרשת תמונה רחבה ומפורטת של חיי היהודים בבולגריה לאורך המאה ה־19.

יוסף עוזי לוי, מצאצאי משפחת אריה מצד אמו, קיבל על עצמו את מלאכת תרגומה לעברית. לאחר שנים של עבודה הושלם התרגום המלא של הכרוניקה, ולצדו הוכן גם שעתוק מלא של המקור בלדינו, וכן מאות הערות וביאורים, אינדקסים, עץ משפחה ומאמרי רקע.

כל אלה זמינים כיום באתר הייעודי:

כרוניקת משפחת אריה מסמוקוב – ariefamily.com

הכרוניקה היא מקור יוצא דופן להכרת עולמם של יהודי בולגריה במאה ה־19: חיי המשפחה והקהילה, מסחר ותעשייה, נישואין ומנהגים, לבוש, חינוך, מסורת ודת, יחסים עם השלטון והחברה הסובבת, מלחמות ותמורות חברתיות וכלכליות.

לסיפורו של יוסי לוי ולראשית מפעל התרגום