יום עיון על תולדות התנועה הציונית בבולגריה

יום עיון  מרתק על תולדות התנועה הציונית בבולגריה התקיים ב-4 ביולי בגבעת חביבה, לא רחוק מפרדס חנה וכרכור.  גבעת חביבה, היה בעבר מרכז סמינרים של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר. היום משמש המוסד כמרכז חינוכי ותרבותי בו נערכת יום-יום פעילות תרבותית וחינוכית מגוונת עבור כל תושבי מרכז הארץ, כולל חיילי צה"ל.  המרכז משמש גם למחקר ולתיעוד תולדות תנועות הנוער הציוניות בכל תפוצות ישראל.

יום העיון המדובר נערך עבור חברי האגודה לידידות ישראל בולגריה.  חברי האגודה שמעו מפי היסטוריונים, רצף כרונולוגי של הרצאות על תולדות התנועה הציונית בבולגריה, מראשית ימי האגודות הציוניות הראשונות בסוף המאה ה-19 ועד לעליה הגדולה מבולגריה אחרי הקמת המדינה. משתתפי יום העיון בלעו בשקיקה כל מילה שיצאה מפי המרצים. החברים שמעו איך הקהילה הקטנה של יהודי בולגריה עמדה בלב האירועים שליוו את התנועה הציונית מצעדיה הראשונים, במעשים ציוניים - התיישבות בא"י, וגם בנטילת חלק בהתפתחות הרעיון המדיני של התנועה הציונית. סופר על הויכוח המר בין הרצל למרקו ברוך - מהציונים הראשונים בבולגריה (שעל שמו נקראת שכונת תל-ברוך בת"א) ועל ביקורו של הרצל בבולגריה. סופר בהרחבה על ההשפעה האדירה על הקהילה של ביקור בן-גוריון בבולגריה, בשלהי מלה"ע השנייה, כ-40 שנה אחרי ביקורו של הרצל.

בין לבין, שמענו על המאבק שהתנהל בקהילה בין הציונים להנהגה המסורתית הוותיקה ("הנוטבלים"), בין הדוגלים בחינוך עברי, לבין זרם ה"אליאנס" והשפה הצרפתית, עד לניצחון המוחלט של הציונים והשפה העברית.

המרצים היו ההיסטוריונים - חברי האגודה: יוסף (פטי) קונפורטי - הרצאתו הקיפה את התפתחות התנועה הציונית מסוף המאה ה-19 עד מלה"ע הראשונה (רצ"ב תקציר ההרצאה);   ד"ר שלמה שאלתיאל - התקופה בין שתי מלחמות העולם ועד הקמת המדינה; ד"ר משה מוסק סקר בהרחבה את ביקור בן-גוריון והשפעותיו מרחיקות הלכת על קהילת יהודי בולגריה. (מערכת האתר תשתדל בתקופה הקרובה להעלות לאתר את כל ההרצאות שנישאו ביום העיון).

אך גולת הכותרת של יום העיון הייתה ללא ספק בסופו - פרשת "דגל הרצל":
אחת המשתתפות ביום העיון הייתה מטי בכר מירושלים - ממנהיגות תנועת החלוץ בבולגריה, שעלתה בעליה ב' ב-1947. כהוקרה על עבודתה בתנועה, לפני עלייתה נמסר לה אחד מדגלי התנועה הציונית בבולגריה, כדי שתביאו למשמרת בארץ. לדגל, שנודע בבולגריה בשם "הדגל של הרצל", שני צדדים: דף מוזהב ועליו רקומה סיסמא ובצדו השני - ציור נפלא של איכר עברי החורש את אדמת א"י. בשני צדי הדגל רקומים שבעת הכוכבים שהרצל הציע כחלק מדגלנו הלאומי. מדינת ישראל בחרה כידוע בדגל הכחול-לבן עם מגן דוד, שהיה הדגל שהתקבל בתנועה הציונית בכל תפוצות ישראל. אך בראשית ימי התנועה, כשזו חיפשה לה סמלים, גם דגל שבעת הכוכבים היה ככל הנראה בשימוש בחלק מהקהילות, מתוך הערצה להרצל וכמיהה לסמל לאומי.
"הדגל של הרצל" שנמסר למטי בכר לא הגיע מיד לארץ, כי מטי נעצרה ע"י הבריטים בקפריסין. בדרך לא דרך הועבר הדגל מקפריסין לארץ וכאן הלך לאיבוד במשך 65 שנים. באחד מביקוריה בגבעת חביבה, התפעלה מטי מתצוגה נפלאה של עשרות דגלים ציוניים שהובאו למשמרת ולמנוחת עולמים. באותו ביקור גמלה בליבה ההחלטה שאם תמצא את "הדגל של הרצל", זאת האכסניה בה ינוח מדרך הנדודים הארוכה מבולגריה לארץ ישראל. ואכן, לאחר מבצע בילוש מורכב ע"י בתה של מטי - דפנה, סוף סוף נמצא הדגל שגילו מעל 100 שנים. "הדגל של הרצל" הופקד ע"י מטי למשמרת בארכיון הדגלים של גבעת חביבה, בטקס מרגש בנוכחות חברי האגודה לידידות.