עיר בדרום-מערב בולגריה, 90 ק"מ דרומית-מערבית לסופיה ו-60 ק"מ צפונית-מערבית לבלגואבגרד

 

בתקופה הרומית זו הייתה עיר מבצר, ידועה במרחצאות שבה המוקפים ב-40 מעיינות חמים, אליהם נהרה האצולה הרומית.

 

שמה באותם ימים (המאה הראשונה לספירה) היה פאוטליה (Pautalia), הנגזר מהמילה הלטינית -puteus , בית מרחץ. מאוחר יותר נוסף אל שמה אולפיה (Ulpia), שם משפחתו של הקיסר טריאנוס (Traian).

 

מן המאה ה-14 העיר ידועה בשם "מרחצאות קונסטנין" על-שם אחד מאנשי האצולה שחי בה באותה תקופה, שלהי הממלכה הבולגרית השנייה. מאוחר יותר, גזרו השלטונות העות'מאניים את שמה הנוכחי - קיוסטנדיל.

 

ייחודה של העיר היה מאז ומעולם במרחצאות הנמצאים בה וכן באדמתה הפורייה, שהניבה ירקות ופירות מהמובחרים באזור כולו, ששמם הגיע אף אל מרחבי האימפריה העות'מאנית. מיקומה היה לצומת מסחרי, ממנו זרמו הסחורות אל סופיה, סקופיה, פלובדיב ואף אל איסטנבול.

 

ממחצית המאה ה-18 ואילך החלו מתגוררים בעיר רק בולגרים-נוצרים. בדומה לערי ספר אחרות, גם גורלה של קיוסטנדיל הורע מאד לאחר תום השלטון העות'מאני. התעוררות מחודשת ידעה העיר עם סלילת מסילת הברזל שחיברה בינה לבין סופיה (1910). מאז ידעה קיוסטנדיל ימים יפים יותר, במיוחד בזכות האקלים הנוח והמרחצאות, שהפכו אותה למרכז נופש מבוקש.

 

התעשיות והמלאכות בעיר היו מסוגים שונים, אך לא הצליחו להביא את העיר לידי ביסוס כלכלי איתן. עיקר הכנסותיה באו לה, כאמור, מגידולי הפירות והירקות וכן מהיותה מרכז לנופש ומרפא. בסוף שנות ה-90 מנתה אוכלוסיית העיר 60,000 תושבים בקירוב.

 

הקהילה היהודית

 

כבר במאה השישית לספירה היה קיים יישוב יהודי בעיר. בית הכנסת העתיק נתגלה תחת יסודותיו של בית הכנסת שנבנה על חורבותיו במאה ה-19 , ואיננו קיים יותר.

אין עדויות על חיי קהילה יהודית במקום עד לראשית השלטון העות'מאני.

 

לאחר הכיבוש העות'מאני בשליש האחרון של המאה ה-14, המשיך היישוב היהודי להתפתח. רוב הבאים היו מבין מגורשי ספרד, שהגיעו החל בסוף המאה ה-15, ובמאה ה-16, אז כבר הייתה במקום קהילה מאורגנת. ברשימות נוסע איטלקי מ-1559 מוזכרת לראשונה נוכחות יהודית בעיר. במשך הזמן הגיעו גם יהודים מרוסיה, פולין ורומניה, והם השתלבו בקהילה הספרדית המקומית.

 

המסחר היהודי התרכז בעיקר בנתיבי היבשה. באחד המסמכים מוזכר שמו של סוחר יהודי גדול בשם אברהם אלדג'ם. העיר הייתה ממוקמת בצומת מסחרי חשוב, ותעודות הנמצאות עד היום בסלוניקי מעידות על תרומת הקהילה היהודית למסחר העות'מאני באזור ואף מחוצה לו. מסמכים המצויים במנזר הסמוך לעיר, מנזר רילה (Rila), מעידים על הקשר המסחרי בין יהודי העיר ותושבי המנזר וחושפים גם הם את תפקיד היהודים בפיתוח המסחר באימפריה, במיוחד במאות ה-18-17. 

 

הקהילה הגיעה בהדרגה לעצמאות. ר' יצחק שמואל חארבון שימש כרבה הראשי של הקהילה בשנים 1750-1680. ב-1863 נבנה בית כנסת גדול ומפואר. רבני העיר, שהתפרסמו במיוחד במחצית הראשונה של המאה ה-19, פסקו באופן עצמאי ולא הפנו יותר את שאלותיהם למרכזים חיצוניים, דוגמת סלוניקי, אדירנה או איסטנבול. בין השנים 1880-1750 כיהנו בקהילה ר' יעקב טיבה, ר' דוד מדז'ר ור' שמואל קונפורטי. עוד שימשו ברבנות במאה ה-19: ר' ברוך הלוי (1840); ר' אברהם משולם (1850) ור' אברהם מבורך (1855).

 

בראשית המאה ה-19, מועצת הקהילה דאגה לפתיחת בית ספר בשם "מלדר", שהיווה מסגרת חינוך מסורתית והוחזק בעזרת תרומות ותשלומי הורים.

 

בביקורו בעיר, באוגוסט 1947, מצא הרב ד"ר חננאל מספר פריטים בבית הכנסת, שעדיין עמד על תלו, ביניהם כאלה שנדפסו במאה ה-18: "קול שמואל", של הרב המקומי שמואל קונפורטי (סלוניקי, 1787) וכן ספרו של הרב מסופיה, חיים יוסף אליקים - "שמואל יוסף", שהודפס בסלוניקי, ב-1769 . ספרים אלה אינם בנמצא. כן מצא שם רימונים מן המאות ה-19-18 וכתר תורה, שגם כן אבדו ואינם. בבית הספר, שהיה סמוך אל בית הכנסת, נמצאו באותו ביקור שלוש אבני מצבה, ממחצית המאה ה-19, ואף מאלה לא נותרו עקבות. באותו פרק זמן בית העלמין עדיין היה קיים, אך על פי עדותו של הרב חננאל, לא ניתן היה כמעט לפענח ולקרוא את הכתוב על המצבות.

 

במלחמה בין האימפריה העות'מאנית לזו הרוסית, בשנים 1878-1877, סבלו היהודים  מפגיעות מהאוכלוסייה המקומית, שחשדה בהם בשיתוף פעולה עם הצבא העות'מאני הנסוג. גם הצבא הרוסי לא פעם הכביד את עולו על הקהילה היהודית.

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19 מנתה הקהילה היהודית של קיוסטנדיל קרוב ל- 900 נפש. בשנת 1903 מספר יהודי קיוסטנדיל עמד על 1,200 נפש (מתוך 13,000 תושבי העיר). רוב האוכלוסייה היהודית עסקה במסחר, בעיקר ברוכלות ובמסחר זעיר. עוד פרנסות מקובלות בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 היו חנוונים, בעלי מכולת, קצבים, פונדקאים, סבלים, חייטים ועוד. היה מספר קטן של בעלי חוות (צ'יפטליק) - בעיקר בעלי כרמים ובוסתנאי פרי. אדמותיהם היו בפאתי העיר ועובדו על ידי איכרים בולגרים-נוצרים. עיקר עיסוקם של הסוחרים היה במוצרי עור, בהמות, פרות, צמר, חמאה וטבק.

 

גל אנטישמי ששטף את ערי בולגריה בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, פגע ב- 1903 גם ביהודי קיוסטנדיל. בתגובה פרסם ב-1904 מורה יהודי חוברת בשם "הטרור בקיוסטנדיל". המחבר נאסר, נידון, אבל זכה לחנינה. פעמיים לפני כן, ב-  1874 וב-1901, הייתה הקהילה קרבן לעלילת דם.

 

הקהילה המשיכה בפעילותה בבולגריה העצמאית ונכללה בשנת 1900 ברשימת 34 הקהילות המאורגנות, המפוזרות בערי בולגריה.

 

מוסדות הקהילה התרכזו במרכז העיר, סמוך לבית הכנסת. בנוסף, הם כללו שני בתי מדרש ושישה ארגוני צדקה. הקהילה קיימה גן ילדים ובית ספר יסודי שבו ארבע כיתות. ב-1920 למדו בהן 163 תלמידים (92% מכלל הילדים היהודים בעיר). ב-1926 ירד מספרם ל-118. כאמור, רוב היהודים היו בעלי מלאכה, נמנו עמם גם סוחרים ועם התפתחות התעשייה צמחה שכבת פועלים יהודים בבתי חרושת. במאה ה-20 הופיעו בעלי מקצועות חופשיים, רופאים, עורכי דין, מהנדסים ועוד.

 

במלחמות הבלקן (1913-1912), מנתה הקהילה היהודית בקיוסטנדיל 1,500 נפשות (מכלל אוכלוסיית העיר: 12,330 תושבים). 186 גברים מהקהילה היו מגויסים לצבא הבולגרי הלוחם באותן מלחמות. חיילים אלה תמכו ב-314 בני משפחה, שנתמכו על ידי קרנות צדקה שונות, מהן נאספו 2,400 פרנקים צרפתיים, 7.6 פרנקים לנפש.

 

פעילות ציונית

 

ניצני הפעילות הציונית החלו בראשית המאה ה-20. ב-1902 נוסדה אגודת "מכבי". פעילותה סבלה בימי מלחמת העולם הראשונה, התארגנה מחדש אחרי המלחמה, ב-1920, והדגישה את אופייה הציוני בשם "מכבי אגודה ציונית". ראשית שנות ה-30 הביאה תנופה מחודשת בפעילות האגודה, עם רכישת ציוד ספורטיבי ופתיחת ספרייה. הפעילות התרבותית והחינוכית של הסניף ושל התנועה הציונית בכלל התעשרה במיוחד הודות לתרומתו של סימצ'ו איסקוב, משורר יהודי בולגרי, שהחל את פעילותו הציונית עוד בימי בית הספר, כמדריך "מכבי", והמשיך אותה עד למותו.

 

בין שתי מלחמות העולם התארגנו המפלגות הציוניות בעיר. הנוער היה פעיל במיוחד ב"מכבי", "השומר הצעיר" ובמסגרת "החלוץ" והכשיר את עצמו לעלייה.

 

המתנגדים לציונות פעלו בעיקר בשורות המפלגה הקומוניסטית. העימות ביניהם בא לידי ביטוי בבחירות לוועדי בתי הכנסת ובתי הספר, שהתקיימו בכל קהילות בולגריה כל שלוש שנים. ב-1926 בבחירות בקיוסטנדיל הופיעה רשימה ציונית בלבד, אבל בבחירות 1929 ו-1932 היה ביטוי להשפעה הגוברת של מתנגדי הציונות. ב-1920 עלה מספר יהודי הקהילה ל-1,979. ערב מלחמת העולם השנייה ירד מספרם לכ-900 יהודים. בימי המלחמה, ב-1943, מנתה הקהילה כ-1,000 נפש.

 

תקופת השואה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה והכללת בולגריה בתחום ההשפעה הגרמנית, חדר גם הנגיף האנטישמי לקיוסטנדיל.

 

באוקטובר 1940 חוקקה הממשלה את "החוק להגנת האומה", שתקנותיו הוצאו לפועל בפברואר 1941. היהודים הפכו לאזרחים חסרי זכויות. הם חויבו לענוד סמל צהוב, דמוי כפתור מגן דוד, על דש הבגד, בתיהם ועסקיהם סומנו וסולקו מן המוסדות להשכלה גבוהה.

 

עם כניסת הצבא הגרמני לבולגריה, במרץ 1941, גברים יהודים גויסו לפלוגות עבודה והוחזקו במחנות ריכוז לעובדי כפייה.

 

ב-1943 תכננו הגרמנים את גירוש יהודי בולגריה למחנות ההשמדה. הידיעה הגיעה לראשונה ליהודי קיוסטנדיל ומיד עם קבלתה, בראשית מרץ 1943, הפעילה הקהילה אנשי ציבור מקומיים. ב-8 במרץ התארגנה משלחת שיצאה לסופיה ואליה הצטרפו גם אנשי ציבור לא-יהודים, ביניהם סגן יושב ראש הפרלמנט, דימיטרי פשב (Dimiter Peshev), איש קיוסטנדיל. בראשותו של פשב הוחתמו 43 חברי פרלמנט והופעלו לחצים על הממשלה. פשב הודח מתפקידו, אבל פעילותו הצליחה. גזרת הגירוש נדחתה ויהדות בולגריה ניצלה.

 

במאי 1943 גורשו כ-20,000 מיהודי סופיה לערי השדה. יהודי קיוסטנדיל, שמנו אז 998 נפשות, נאלצו לקלוט 2,800 מגורשי סופיה. על פי הוראת השלטונות המגורשים שוכנו בבתי היהודים בלבד.

 

אחרי גירוש הגרמנים בספטמבר 1944 ושינויי השלטון בבולגריה, שבו יהודי סופיה לעירם. על פי נתונים של הקוסיסטוריה מ-1945 היו באותה שנה בקיוסטנדיל 1,400 יהודים ובבית הספר למדו כ-60 ילדים. היהודים המשיכו לחיות בעיר עד עלייתם ארצה במסגרת העלייה ההמונית של רוב יהודי בולגריה, בשנים 1949-1948. ב-1949 נותרו בעיר כ-230 יהודים.

 

בית הכנסת שנבנה ב-1863, על חורבותיו של בית הכנסת העתיק מן המאה השישית, נהרס בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 בעת חפירות לחקר בית הכנסת העתיק, שנערכו על ידי ארכיאולוג מקומי. אבל המחקר לא בוצע והיהודים המעטים שחיו אז בעיר נותרו ללא בית כנסת, למורת רוחם הרבה. בית הספר היהודי שעמד לידו, משמש מאז לצורכי העירייה. מבית הקברות העתיק לא נותר שריד, ואף לא מצבה אחת.

 

ב-1998 התקיימה בקיוסטנדיל קהילה יהודית קטנה שמנתה 74 נפשות, ביניהם רבים נשואים בנישואי תערובת.

 

מקורות

 

ד"ר פנקוב & ד"ר דויקוב: ערי בולגריה

ח. קשלס:  קורות יהודי בולגריה

ד"ר צבי קרן: ממצאים יהודיים בבולגריה בתקופת האימפריה העות'מאנית

אנציקלופדיה יודאיקה

ד"ר מ. בר-זוהר: הרכבות יצאו ריקות, 1999

ד"ר שמואל יעקב, יפו: שאלון על יהודי קיוסטנדיל (1999)  

רליצה אוזונובה, סופיה: נתונים על קהילת קיוסטנדיל

 

חזרה לראש לעמוד