יוסי נבו מגלה את שורשיו הבולגריים

13/04/2013

התרבות שלנו...החיים שלנו...הקיום שלנו כאן ועכשיו, מה מקורם, מה היסוד להם?

עם אחד המייצג כזה פלורליזם, האם יוכל להיות שלם, חזק ומחוסן רק על היסוד, הקיום והחיבור הנוכחיים, המשולב בזה שמלפני 2000 שנה?

לא נחתנו פה סתם כך, משום מקום...באנו ממעמקים...נוצקנו בתבנית הסביבה, המאורעות והמקומות...ומי שמכיר, יודע, מכבד ומחזק את יסודותיו ואת מקורותיו, מחזק את קיומו השלם שלו, נותן לו בסיס לשייכות, להישגים, לחלומות, לכל העשייה, השמחה, האהבה והיצירה שבחייו...

לפני למעלה משנה ישבתי שבעה, על אבי שנפטר. כמה תמונות...כמה מילים...קצת משפחה וחברים והנה אלה שנותרו, בני הדודים של אבי, שרידי המשפחה, חבריו שנותרו, מבקרים אחד אחד, והסיפורים עולים. על החיים, על פעם...וסיפור אחד לכד את נשמתי...לא נתן לה מנוח...כתבתי עליו, "אחי הבולגרים" קראתי לו.

http://cafe.themarker.com/post/1544470/


התמלאתי בתחושת התרגשות והזדהות שלא הכרתי מעודי. איך, למען השם, איך...הנאצים שלטו בבולגריה...הטלאי הצהוב על דש הבגד...והחוקים... "החוק להגנת האומה", המפלה ומגביל את היהודים, בדומה לחוקי נירנברג...ובזמן שאלה קמו ומכונת ההשמדה כבר פעלה בשיאה, אף לא יהודי אחד מבולגריה, לא נרצח על ידי הנאצים....והסיפור הופך למדהים ודמיוני...אני נזכר שאבא סיפר על המחנות...הוא דיבר על חוויה כמו שמספרים על מחנה בצופים...מחנות של "כאילו עבודה קשה"...העמדת פנים שנועדה לעשות רושם על הנאצים ששאלת היהודים  מטופלת כהלכה...

 

כדי לשרוד הממשל הבולגרי הרשמי שיתף פעולה עם הנאצים... ובתוכו היו  גם נציגים צמאי דם ששאפו להצטיין ולהתקדם, להרשים את הפטרונים הנאצים והיו תנועות הנוער הנאציות "רטניק" ו"בראניק" ומטען נפץ בבית הכנסת בקיוסטנדיל והיו רדיפות, הגבלות ומעצרים. 13 אלף יהודי תראקיה ומקדוניה, שהיו שטחים מסופחים לבולגריה, כבר נשלחו אל מותם מבלי שאיש עוד יספיק להבין מה, איך ולמה. הם לא נחשבו אזרחים בולגרים. גורל דומה כבר תוכנן בשלבים המתקדמים ביותר ליהודי בולגריה. בולגריה, אומה שולית ונידחת במכונה הנאצית. נותרו עוד 4 שעות למשלוחם לתאי הגזים.  אך העם ...לא השלים... פקידי ממשל זוטרים, פועלים, דלת העם, אנשי ממשל, מנהיגי הדת ואנשי פוליטיקה, בכל מקום נתגלו וצצו כוחות המרי שהגנו על היהודים ובסיכומו של דבר הצילו את כולם עד האחרון שבהם ממוות ודאי...

עודי לומד וקורא ושמע על סיפורי אחוות וגבורת העם הבולגרי, גמלה בליבי ההחלטה. אצא למסע הוקרה ותודה, הזדהות והיכרות עם האנשים האלה צאצאיהם ועם מדינתם...אחים ראיתי בהם...ולא טעיתי. יותר מאחים. אנשים נפלאים מקור היופי והקסם בעולם...

כבר שנים שתכננו טלי, אשתי ואני לקיים טיול איחוד וגיבוש משפחתי.  שני בנינו הבוגרים כבר מנהלים אורח חיים עצמאי ובתנו כבר נערה בת 15. עלינו להעמיק את החוויה המשפחתית כזו שתישאר אתנו ותלווה אותנו לתמיד. בחנו כבר יעדים, חשבנו על זמנים, אך הדבר לא הסתייע. צבא, עבודה, לימודים, כל פעם משהו אחר נכנס לסדר היום של בני המשפחה והפריע לתוכנית.

 עוד אני מספר על הדחף העז שאחז בי לנסוע לשם, לבקר ולהתחבר למקורות והנה גם בני המשפחה והילדים, כולם רוצים להצטרף. לא ניו יורק, לא פרובנס, אירלנד, לונדון, תאילנד או ברצלונה. איתי לבולגריה. איתי למסע ההזדהות והגילוי...  

הוצעו מועדים, תואמו יומנים, נדחו פגישות ומשימות ולמדתי עמוק יותר על המשפחה ועל בולגריה, תוכנן מסלול הוזמנו רכב ומלונות  והנה בשלוש לפנות בוקר טלי, אני שני בנינו, דניאל ויונתן, בתנו שירה וחברתו של דניאל ענת, שכבר הפכה לחלק ממשפחתנו. נפגשים בשדה התעופה. ממריאים אל על.  אל אחת החוויות המרגשות והמעצימות שידעתי. ממריאים וטסים, קדימה לאחור... אל העבר....אל העתיד...

 

כל הפרקים:

אחרית דבר- http://cafe.themarker.com/post/1892952/

איזה עולם נפלא- פרק 8 http://cafe.themarker.com/post/1784892/

יחי החופש- פרק 7 http://cafe.themarker.com/post/1774518/

סיפורי סבתא- פרק 6 http://cafe.themarker.com/post/1758593/

אני נשאר אתכם- פרק 5 http://cafe.themarker.com/post/1747019/

דרוש מלך!- פרק 4 http://cafe.themarker.com/post/1735423/

בשלווה תלינו, ברחמים תקיצו- פרק 3 http://cafe.themarker.com/post/1723862/

להמריא למעמקים- פרק 2 http://cafe.themarker.com/post/1712342/

להמריא למעמקים, שורשים- פרק 1 http://cafe.themarker.com/post/1699940

 

 

 

 

עבור לתוכן העמוד