הסבא שלא הכרנו

23/05/2011

מסתבר שסבא צ'לבי היה לא רק גבר חסון ונאה , אלא , מהתאורים והסיפורים ניתן להתרשם שהיה בעל תכונות אציליות , איש של כבוד, רציני ומאופק באופיו . זכור לי סיפור ששמעתי מפי אימי , אותו שמעה מפי אימה לפיו , סבתא אסתר אהבה מאד לרקוד ו"לזרום" בערבי –

 ריקודים . באחד מהם נתנה לעצמה מעט דרור , אך , לעומתה , בעלה נשאר לשבת ליד השולחן ובשלב מסוים קם ועזב את המקום

בגפו מבלי להעיר לה על כך שהדבר אינו לרוחו . אמא סיפרה שמאז סבתא אסתר שינתה טעמה וריסנה עצמה .

באשר להתייחסותו לדת ולמסורת היהודית – אמא שמרה ברשותה בחרדת קודש סידור תפילה עתיק ליום כיפור וכן טלית , שלדבריה , היו שייכים לאביה אותם קיבלה בירושה וכמזכרת . לדבריה ספר הסידור הוא אחד מתוך שלושה שכללו סידור לראש השנה וסוכות. שני הספרים האחרים נלקחו על ידי הדודים בוקו ולזר . (בשיחה עם אביגדור – בן דודי , בנו של לזר – מסר שברשותו הסידור של ראש השנה ).  הסידור ליום כיפור והטלית (שהתפוררה ורק חלקים ממנה נותרו ) , מצויים עד היום ברשותי ושמורים היטב (יום אחד ימסרו למשמרת לאחד מנכדי).

 

 

חיי המשפחה לאחר מותו

 

עד שנהרג במלחמה , חיי המשפחה היו מאושרים ומבחינה כלכלית התנהלו באופן סביר על אף הקשיים . אך , מותו שינה את אורח החיים מהקצה לקצה . בולגריה , באותם ימים , לא היתה משופעת , בלשון המעטה , בחוקים סוציאליים שמטרתם להגן ולשקם משפחות של חללי מלחמה (ספק אם גם כיום). נטל הפרנסה נפל על כתפיה של סבתא שנאלצה לצאת ולעבוד בעבודות מזדמנות ככובסת , מנקה וכיו"ב . הילדים גדלו כיתומים , ללא אבא ונאלצו , עוד בהיותם קטינים,  לצאת לרחובות ולמכור דברי סידקית ללא היתר כדי לעזור לפרנסה. לעיתים היו נתפסים על ידי המשטרה ונעצרים ואז סבתא היתה מתרוצצת בין משרדי המשטרה כדי לשחרר אותם בטענה שהם יתומי מלחמה . מצב זה גרם , ככל הנראה , להתדרדרותו של יוזה להתמכרותו לאלכוהול ולאורח חייו האומללים עד למותו . הדודים בוקו ולזר נאלצו לעזוב , בבגרותם , את בולגריה ולהרחיק עד לפריז, צרפת , כדי לחפש עבודות מזדמנות ולשלוח משם כספים למשפחה .

 

אין ספור סיפורים שמעתי מפי אימי על התנאים הקשים שהיו מנת חלקה כילדה . כך , למשל , בבקרים היתה מתעוררת כשהיא בודדה ומוצאת על השולחן במטבח כוס קפה עם פרוסת לחם שהייתה טובלת בקפה . זה כל מה שסבתא יכלה להשאיר לה לפני שיצאה מוקדם מאד לעבודה .

בתקופת החורף (בבולגריה החורף קר מאד) , לא תמיד היו פחמים להבעיר את  התנור ולחמם את הבית , אמא היתה יוצאת ומתארחת בבית השכנה שהיתה מרחמת עליה ומאמצת אותה ליד התנור החם .

 

על כל אלה העיבה העובדה שסבא נהרג ואין לו קבר . הצבא הבולגרי דיווח לסבתא שבעלה נהרג ולא נמצאה גופתו ולכן אין לו קבר . יתכן שבנסיבות של אותם ימים לא ניתן היה לברר פרטים נוספים ומלאים אודות נסיבות המוות . אימי היתה חוזרת ומספרת שבהעדר מציאת הגופה ומקום הקבר , סבתא חיה כל חייה בתקוה שאולי סבא לא נהרג , אולי רק איבד ההכרה ויום אחד יחזור אליו זכרונו ויחזור לחיק המשפחה האוהבת .

אני זוכר את סבתא . הספקתי להכיר אותה היטב . הייתי כבן 8 כשנפטרה . אני זוכר עד כמה שאהבה אותי ואני אותה . אני זוכר שהייתי יושב לידה ובוחן איך שהיא טוחנת את האוכל בעזרת העלי והמכתש – משום שחסרו לה שיניים – ואגב כך היתה נותנת לי להכניס את ידי ולטעום מתוך המכתש . עד היום העלי והמכתש שמורים אצלי כמזכרת בסלון . הזכרונות שלי על סבתא מלווים במין תחושת צער וכאב .

 

כיצד התעורר הרצון לברר נסיבות מותו של סבא

 

הרצון לברר מה עלה בדיוק בגורלו של סבא קינן במוחי – אף שלא במודע – שנים רבות . מטבע הדברים , הענין הודחק על ידי , ככל הנראה , עקב הטרדות השוטפות והיומיומיות של החיים .

ההתענינות בנושא עלתה באופן מקרי לאחר שלאחרונה עברתי קורס מאד מעניין של מורי דרך בארץ והוסמכתי על ידי משרד התיירות להדריך גם בשפה הבולגרית .

בעקבות כך יצרתי קשר עם התאחדות עולי בולגריה ושם הופניתי לפרסם את ההסמכה באתר שלהם באינטרנט . תוך כדי שיטוט באתר מצאתי שקיימת סיפריה שענינה בכל הנוגע ליהודי בולגריה ובתוכם ספר שכולל את שמותיהם ופרטיהם האישיים של יהודי בולגריה שלחמו במלחמת העולם הראשונה .

בשלב זה "נדלק" בי הרעיון , שכאמור , ליווה אותי שנים רבות , לברר את אשר עלה בגורלו של הסבא שלא הכרתי ושאפילו אימי לא הכירה. 

 

 

הפניה למר אנרי מאירוב

 

בתחילה פניתי לראשי ההתאחדות ובסופו של דבר הופניתי אל מר אנרי מאירוב אשר גילה בקיאות רבה בתחום ההיסטורי של בולגריה לרבות ההיבטים הצבאיים וחשוב לא פחות , גילה נכונות ורצון רב לסייע לי בעבודתי , בעצה , בתרגום , בלימוד התקופה , התמצאות בנושאים הצבאיים ועוד , לרבות הפנייה למקורות כתובים שכללו ספרים שהועברו אלי בשלמותם באינטרנט . על כל אלה נתונה תודתי הרבה והוקרתי לאנרי .

הספרים שקיבלתי מאנרי

 

להלן פרטים אודות שני הספרים שקיבלתי מאנרי:

ספר חטיבה 16

חטיבה 16 היא החטיבה אליה השתייך הגדוד בו שרת סבא . הספר כולל תאור הקרבות בהם השתתפה החטיבה בין השנים 1915 – 1918 , לרבות הקרב על הכפר קוקרג'ה בגבול עם רומניה – שם נהרג סבא . תאור הקרב מפורט בעמודים 119 – 123 תחת הפרק

" קוקרג'אסקיאט בוי " ("קרב קוקרג'ה") .

הפרק מתאר קרב גבורה של גדודי החטיבה לכיבוש יעד מבוצר של הצבא הרומני בתחומי הכפר הנ"ל ומסתיים במילים (בתרגום) : " כך גברו הגלים של שלושת החזיתות האמיצות הבולגריות שלנו . שלושת ימי קרבות הדמים ישארו תמיד כמצבה עבורנו ויכתבו באותיות זהב בהיסטוריה המלחמתית של עמנו ".

 

 

ספר יהודי בולגריה שלחמו במלחמת העולם הראשונה

הספר כולל , בין היתר , פרוט שמות כל היהודים בשורות הצבא הבולגרי שנהרגו במהלך המלחמה לפי חלוקה של שנות הלחימה ומקום מושבם בערי בולגריה . בעמוד 48 (מופיע בספרות לטיניות) ליד המספר 212 מופיע שמו של סבא עם הפרטים דלהלן:

"צ'לבי פרסיאדו אביגדור , יליד 1880 , גיל 36 , חטיבה 16 פלוגה 9 , נהרג ב- 18.9.1916 , נשוי , אב ל- 4 , מקום נפילתו בקרב – אדם קליאה – רומניה , מקום קבורתו – כפר קוקרג'ה , מקום מגוריו – סופיה , משלח ידו – "ייצ'ר" (מוכר ביצים) , השתתף במלחמת הבלקן

 (1912 – 1913 ) ובמלחמת העולם הראשונה (1915 – 1918 ), סיבת המוות – נהרג " .

 

 

לדעת אנרי , סבי נהרג ונקבר בכפר קוקרג'ה הנמצא באזור ששמו

"אדם קליסה" , כיום בטריטוריה רומנית , בדרום מזרח רומניה ליד הגבול עם בולגריה . האזור הוחזר לרומנים במסגרת הסכמי הכניעה בתום מלחמת העולם הראשונה .

 

הפניה לארכיב המלחמה המרכזי ("צנטראלן וואן ארכיב")

על פי עצת אנרי ועל בסיס המידע שהצטבר עד כה פניתי לארכיב הנ"ל שמקום מושבו בעיר טרנובו בבולגריה .

הפנייה נעשתה בשיחות טלפון ובדרך של שליחת דוא"ל באינטרנט ולאחר המתנה מורטת , די ממושכת , נעניתי כי אכן נמצא חומר אודות סבי וכי העתקים מצולמים ממנו ישלחו אלי בדאר  לאחר תשלום העמלה שנקבעה לפי מספר העמודים .

ואכן , לאחר ביצוע התשלום (באדיבותו של טליק שבאותה עת יצא לנופש בבולגריה ) , נתקבלו צילומים של 5 מסמכים בצרוף סיכום מודפס מטעם הארכיב . להלן הפרוט-

 

השתתפותו של סבא ב"מלחמת הבלקן הראשונה"

 

מהמסמכים שנתקבלו עולה שסבא גוייס , במסגרת שרות חובה לצבא הבולגרי ושרת שרות סדיר בין השנים 1900 עד 1902 .

בשנת 1912 פרצו קרבות בין בולגריה לבין שכנותיה. קרבות אלה מכונות "קרבות הבלקן " . הקרבות נחלקו ל"מלחמת הבלקן הראשונה" ו"מלחמת הבלקן השניה" . סבא השתתף במלחמת הבלקן הראשונה בלבד משום שבמהלכה נפצע ונמנע ממנו (למזלו) מלהשתתף במלחמת הבלקן השניה שהייתה מאד קשה וגבתה קורבנות רבים .

 

כאמור , בשנת 1912 , סבא היה כבן 32 , גוייס לשרות מילואים בפלוגה מס' 9 של חטיבת חי"ר שמספרה 6 שהיתה ממוקמת בעיר טרנובו . בתקופה זו קיבל דרגת אפרייטור (טוראי ראשון ) .

במסמך הסיכום המודפס של הארכיב צויין כי עובדת גיוסו של סבא למילואים מופיעה בסעיף 5 של פקודה מס' 33 של החטיבה

שפורסמה ביום 18.8.1913 , תחת רשומה מס' 93 מופיע שמו של סבא כמי שגוייס לחטיבה  והשתתף בקרבות בתאריכים 5 ,11 ,ו-12 מרץ 1913 . שמו מופיע במסמך הגיוס : " פרסיאדוב צ'לבי יעקב ".

בהמשך מופיע שמו ברשימת הפצועים כמי שנפצע בקרבות ונשלח לבית החולים הצבאי של הדיביזיה . שמו ברשימה זו מופיע : רדניק (טוראי)" צ'לבי פרסיאדו (פרסיאדוב) "

 

                                         

הערותי למידע הנ"ל :

1.באשר לדרגתו של סבא , יש להניח , שהבולגרים לא יחסו חשיבות שכן גם במסמכים ממלחמת העולם הראשונה נרשם לפעמים טוראי ראשון ולפעמים – בטעות – טוראי .

2.יש לציין שהארכיב לא צרף למסמכיו ,משום מה , אף מסמך מהמסמכים המתייחסים למלחמות הבלקן למרות שהוזכרו במסמך הסיכום .

3.מהאמור לעיל למדתי לראשונה עובדות חדשות אודות סבא והן גיוסו לשרות סדיר , גיוסו למילואים והשתתפותו במלחמת הבלקן , קבלת דרגת טוראי ראשון , פציעתו ואולי לא פחות חשוב – ששמו המקורי היה - יעקב . בהמשך שם זה חוזר במסמכים השונים ב"גילגולו" הבולגרי – ז'אק .

הערות הבהרה של אנרי :

1.    הקרבות בהן השתתף סבא , במסגרת החטיבה , במלחמות הבלקן , נערכו נגד הצבא התורכי – עותומני  באזור צ'טליה     (chatalja) ליד הכפר  קדיקיו (kadykioii).(שמות תורכיים).

2.    התאריכים המופיעים בתת פרק זה הם תאריכים לפי הלוח היוליאני ולא הגרגוריאני , לפיכך יש להוסיף 12יום להתאמה עם הלוח הגרגוריאני .

אנרי הבהיר לי שכדי ל"תרגם" מתאריך יוליאני לתאריך גרגוריאני אזי , במאה ה-19 יש להוסיף 12 יום ואילו במאה ה-20 –להוסיף 13 יום לתאריך היוליאני .

 

 

הרכב שמו של סבא

 

שמו המלא הוא : יעקב (ז'אק ) צ'לבי פרסיאדו אביגדור .

יעקב – היה שמו הפרטי שניתן לו על ידי הוריו לאחר לידתו השם ז'אק הוא כינוי בולגרי שהיה מקובל לתת לשמות היהודיים (כך למשל רפאל – רופצ'ו , מזל – מדלנה , יוסף – פיקו ).

צ'לבי – הוא תוספת לקוחה ממנהגים תורכיים להוסיף שם זה מתוך יחס של כבוד לאדם שנולד יתום מאב .כך למשל היה נהוג להוסיף לאח הבכור תואר "באטה" ולאחות הגדולה תואר "קקו" או "קקה".                                      

אני עצמי זוכר שהייתי קורא לאחותי –קקה – עד שיום אחד , כשהייתי בכיתה א' ואחותי בכיתה ז' באותו בית הספר (בית הספר על שם חיים ארלוזורוב בירושלים ), פנתה אלי בחצר בית הספר ואמרה לי שיותר לא אקרא לה בכינוי זה – (מטעמים מובנים ).

פרסיאדו – זה שמו של אבא של סבא שמשמעו בספניולית –יקיר.

בבולגריה היה נהוג לציין ברשומות שלהם "שם משולש" דהיינו , שם פרטי , שם האב ושם משפחה .

אביגדור – שם המשפחה .

 

מסמכי מלחמת העולם הראשונה

 

כאמור , נתקבלו סך הכל 5 מסמכים הנוגעים לסבא . להלן הפרוט –

 

מסמך מס' 1

 

הינו רשימת הקצינים והחוגרים של חטיבה 16 . החטיבה מוקמה בעיר לובצ' ולכן נקראה "לובצנסקי פולק"- החטיבה הלובצ'נית.

לוחמי החטיבה גוייסו החל מאוקטובר 1915 ועד לסיום המלחמה ב- 31.5.1918 .

סבא מופיע ברשימה תחת המספר 341 כמי שגוייס בשם ובפרטים :

"פרסיאדו ז'אק צ'לבי , יליד 9.4.1880 , מקום מגוריו – סופיה , נהרג ב- 18.9.1916 בעיירה קוקרג'ה שכיום נקראת פיאטרני בטריטוריה רומנית ."

ממסמך זה למדתי לראשונה הפרטים דלהלן :

1.    את תאריך הולדתו של סבא – 9.4.1880

2.    דרגתו ביום מותו היתה אפרייטור , דהיינו , טוראי ראשון .

3.    הכפר קוקרג'ה , שבו נהרג , קרוי כיום פיאטרני והוא נמצא בטריטוריה רומנית – בדרום מזרח רומניה ליד הגבול עם בולגריה .(הובהר לי שמשמעות המילה קוקרג'ה הוא החיה בואש בתורכית ).

 

                                   

מסמך מס' 2

 

הינו ספר הפקודות של חטיבה 16 בתקופה שבין ספטמבר – דצמבר 1916 .

הספר כולל פקודה מס' 94 ובסעיף 1 שלה מיום 30.9.1916 מתייחס המח"ט לחיילים שנפלו ושיש להפסיק את תשלום המשכורת והאש"ל למחרת יום מותם .

הרשימה כוללת את שמו של סבא ופרטיו : " טוראי ראשון פריסיאדו (נרשם בטעות פריסיאדו במקום פרסיאדו-הערה שלי ) ז'אק צ'לבי מסופיה נהרג ביום 18.9.1916 ."

 

 

 

מסמך מס' 3

 

הינו ספר רשימת החוגרים ההרוגים של חטיבה מס' 16 מאזור לובצ'.

שמו ופרטיו מופיעים כדלהלן :

"רדניק (טוראי – נרשם בטעות במקום טוראי ראשון – הערה שלי) פרסיאדו ז'אק צ'לבי מסופיה , גוייס כחייל סדיר בשנת 1900 , שרת בגדוד מס' 9 ונהרג ב- 18.9.1916 בקוקרג'ה " .

מסמך זה חוזר ומציין את שמו הפרטי "ז'אק " .

כמו כן מציין את עובדת גיוסו לצבא הסדיר בשנת 1900 , דהיינו , בזמן שהיה בגיל 20 .

 

 

 

מסמך מס' 4

 

מסמך זה כולל קטע מיומן מהלך הקרבות של חטיבה 16 . סבא נלחם, ביום מותו , במסגרת גדוד מס' 3 של החטיבה . הקטע המצורף של היומן מתייחס ליום 18.9.1916 ומפרט שלב אחרי שלב את התקדמות הגדוד יחד עם כל החטיבה בכיבוש והשתלטות על היעד המבוצר קוקרג'ה שהיה מוחזק על ידי הרומנים .

היומן נכתב בכתב יד , בגוף ראשון , מפי מפקד "הדרוז'ינה" (מפקד הגדוד)מס' 3 .                                      

ביומן מתואר קרב קשה שהתנהל בגבורה רבה לאחר תסכול של הלילה הקודם בו נכשלה ההתקפה .

יש תאור של היעד המבוצר ביציקות בטון ותעלות קשר , אך בסופו של היום היעד נכבש .

אין במסמך התייחסות ספציפית לשם זה או אחר משמות הלוחמים ואולם הוא מסתיים בסיכום הדיווח ליום 18.9.1916 בדיברי הלל וגבורה על נצחון הלוחמים שגברו על האויב . להלן תרגום של סיכום זה :

" כל הלוחמים מהגדוד התנהגו בקרב זה בצורה מכובדת ואמיצה,

אם ניקח בחשבון את הקושי המורלי בתקיפה של הלילה הקודם , העייפות מהתקפת הלילה , המחסור במפקדים והמספר הקטן של לוחמי הגדוד , הפעילות של כל הגדוד ביום זה מעוררת התפעלות והערכה ".

 

 

הערותי למסמך מס' 4 :

1.צריך להניח שבצבא הבולגרי לא היתה תופעה של "טפיחה על הכתף של עצמך " ולכן דיברי הערכה מהסוג הנ"ל היו נדירים ואם נאמרו – רק במקרים מיוחדים וגם אז – באיפוק רב .

דברי ההלל מקבלים חיזוק ואימות ממקור נוסף – הם משתלבים עם דיברי ההלל והגבורה המופיעים בסיפא של עמוד 123 בספר החטיבה .

2.מצטיירת בעיני תמונה ברורה של לחימה בגבורה תוך הקרבה ומסירות נפש שליוו את סבא ביום מותו .

3.יחד עם זה , מפתיעה העובדה שאין בדיווחי המג"ד אף מילה אודות ההרוגים או הפצועים , מה היה מספרם , היכן נקברו המתים , אם אמנם נקברו בבית קברות זמני , כנהוג בסערת הקרב , האם מישהו טרח לסמן אותו על מנת לודא את זיהויו מאוחר יותר ?

4. לא נמצא אף מסמך , בדיעבד , אודות קבורתו של סבא , בין אם כבודד ובין אם במסגרת הקבוצה ,או  אולי בקבר אחים וכיו"ב .

5. אין בידי תשובה לשאלה מדוע השלטונות הבולגריים – שכל כך היללו את גבורת הנופלים מחד– לא טרחו , במסגרת החזרת השטח בהסכם הכניעה , לפחות להבטיח שמקום קבורת הנופלים יכובד על ידי היריב , או , לחלופין , לדאוג להעביר את קבריהם לשטח

טריטוריאלי של בולגריה ולא להשאירם לחסדי היריב (שרצונו לשמרם,  בלשון המעטה – מוטל בספק – כפי שאכן ארע ) - מאידך.

6. בשאלות אלה ואחרות חזרתי ופניתי לארכיב הצבאי המרכזי בבולגריה – אך ספק בעיני אם אקבל תשובות אמינות , כנות  ומפורטות – ואם בכלל .

 

 

מסמך מס' 5

 

מסמך זה נכתב , ככל הנראה , מאוחר יותר , זמן רב לאחר המלחמה, במסגרת צורך שהתעורר להנציח את חללי המלחמה .

המסמך כולל רשימת שמות החללים של החטיבה ה"לובצ'ית " מס' 16 ושמו של סבא ופרטיו מופיעים בו כדלהלן :

" טוראי ז'אק צ'לבי פרסיאדו אביגדור מהעיר סופיה , שרת בפלוגה 9 , נהרג ב- 18.9.1916 בכפר קוקרג'ה שם גם נקבר "

 

 

 

הערות למסמך מס' 5 :

1.    זו הפעם הראשונה ששמו של סבא מופיע בצורה מלאה ובסדר הנכון – ככל הנראה בעקבות מעורבות המשפחה .

2.    בדיברי הסיכום של הארכיב הצבאי צויין כי בית הקברות בקוקרג'ה – כיום פיטרני רומניה – בו טמונים חללי מלחמת העולם הראשונה –כבר לא קיים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                         

                                       סיכום

 

כוונתי במסמך זה היתה להאיר ולו במעט את נסיבות מותו של סבא שעד כה חייו ובעיקר מותו היו לוטים בערפל .

על אף ששאלות רבות עדיין נותרו ללא תשובה , נדמה לי שמשהו מהערפל התפוגג .איני רואה בכך סוף פסוק ובכוונתי להמשיך לדלות פרטים נוספים מכל מקור אפשרי .

אני רוצה להאמין שבעבודתי זו אני פועל לכבד את זכרו של סבא ולכבודם וזכרם של בני משפחתו שהלכו לעולמם וכיום כולם מאוחדים בעולם שכולו טוב .

אגב איסוף המידע אודות סבא , הלכה והצטיירה בפני דמותו , דמות אצילת נפש , ג'נטלמן אמיתי שכל יוצאי חלציו יכולים להתגאות בו .

רק טיבעי היה שיפעל במסירות ובנחישות לביצוע תפקידו ללא חת כלוחם בקרב ובסופו של דבר למסור את נפשו .

לסבא אין קבר לעלות אליו .מקום קבורתו לא נודע , אולם , דברי ההלל והגבורה שיוחסו לגדודו ביום נפילתו , כפי שבאים לידי ביטוי הן בספר החטיבה והן ביומן המבצעים של המג"ד  - מבחינתי אלה דברים שמיוחסים לו אישית והם בעיני מצבת הגבורה האמיתית לזכרו לעד .

                                   יהי זכרו ברוך

 

 

 

   מאי 2011                                                            רפי ניניו  

 

 

 

 

 

 

עבור לתוכן העמוד