על "מלחמת המולדת" שבולגריה לחמה נגד גרמניה הנאצית בשנים 1945-1944 - שמואל ארדיטי

בימי מלה"ע השנייה - עד לראשית ספטמבר 1944 השתייכה בולגריה ל"ציר". מדינות "הציר" העיקריות היו גרמניה, איטליה ויפן, אליהם הצטרפו גרורותיה של גרמניה במזרח אירופה - הונגריה, רומניה, סלובקיה ובולגריה. מן הראוי לציין שמבין כל מדינות "הציר" בולגריה הייתה המדינה היחידה שצבאה לא נשלח לחזית בריה"מ כדי להילחם לצד הגרמנים.  המלך בוריס התנגד למשלוח יחידות צבא בולגריה לחזית המזרחית. הוא טען בפני היטלר כי לצבא בולגריה יש יתרון רק בחצי האי הבלקני. (ראה יומני פילוב). הוא שלח שלשה קורפוסים לעזרת הגרמנים: אחד למקדוניה, אחד ליוון (באזור סאלוניקי) ואחד ליוגוסלביה (באזור בלגראד). בכל קורפוס היו שתי דיוויזיות, כלומר בסך הכל נשלחו לעזרת הרייך השלישי כ-60,000 חיילים בולגרים. אבדות הצבא הבולגרי בחזיתות אלה היו נמוכות.

מלך בולגריה - בוריס השלישי, נפטר בנסיבות מיסטוריות ב-28 באוגוסט 1943. במקומו מונו 3 עוצרים, ביניהם בוגדן פילוב - ראש הממשלה ואנטישמי מוצהר, שהוביל את המדיניות האנטישמית של בולגריה. במשך השנה שחלפה ממותו של בוריס ועד נפילתו הסופית של המשטר הפשיסטי ב-9 בספטמבר 1944 התחלפו 3 ראשי ממשלה: דוברי בוז'ילוב, איבן בגריאנוב, וקונסטנטין מוראבייב. כאשר חשו שסיום המלחמה קרב ותבוסתה של גרמניה בלתי נמנעת, זנחה ממשלת בולגריה בהדרגה את הקו האנטישמי. לקראת הסוף בוטלו כל החוקים האנטישמיים וזכויות היהודים הוחזרו. נערכו גישושים עם בנות הברית וניסו להחליף את הקו הפרו-גרמני בניטראליות. ראש הממשלה האחרון לפני תפישת המשטר ע"י חזית המולדת - קונסטנטין מוראבייב, שמונה לתפקידו ב-2 לספט' 1944 אף הכריז מלחמה על גרמניה ב-7 לספט', אך ממשלתו נפלה כעבור יומיים.

בינתיים, ב-5 לספט' הכריזה בריה"מ מלחמה על בולגריה וצבאותיה בפיקודו של המרשל טולבוכין - מפקד ארמייה בחזית אוקראינה, פלשו לבולגריה והשתלטו על חלקים בצפון-מזרח המדינה. צבאות בולגריה קיבלו הוראה לא להתנגד לצבאות בריה"מ. שביתת הנשק עם ברית המועצות נחתמה כעבור מספר ימים.

ב-9 לספט' בוצעה הפיכה צבאית נגד ממשלת מוראבייב ו"חזית המולדת" תפשה את השלטון. החזית הורכבה ממספר מפלגות, בראשן המפלגה הקומוניסטית. שותפות בולטות נוספות בחזית המולדת היו מפלגת האיכרים  ו-"Zveno" - מפלגה אנטי-נאצית שראשיה היו קציני צבע לשעבר. בראשות הממשלה החדשה הועמד קימון גיאורגייב - חבר "Zveno".

לאחר הכרזת המלחמה על גרמניה הצטרפה בולגריה לבנות הברית שלחמו בגרמניה. פעולתו הראשונה של צבא בולגריה הייתה הדיפת מתקפת נגד גרמנית, בה ניסה הצבא הגרמני לחזור לתחומי בולגריה. בשלבי המלחמה הבאים השתתפו צבאות בולגריה בשחרור יוגוסלביה, הונגריה ואוסטריה. ביום בו נכנעה גרמניה לבנות הברית, נמצאו צבאות בולגריה בעיר קלאגנפורט, בדרום אוסטריה, שם נפגשו עם חיילי הארמיה הבריטית השמינית.

השם הרשמי שקיבלה מלחמת בולגריה נגד גרמניה הינו - "מלחמת המולדת".

 השתתפות יהודי בולגריה במלחמה נגד הגרמנים 1944-45 - "מלחמת המולדת"

ב"מלחמת המולדת" נטלו חלק גם היהודים תושבי בולגריה - אזרחי המדינה. אוכלוסיית בולגריה באותה עת מנתה כ-7 מיליון נפש ואילו הקהילה היהודית בגבולות בולגריה -  49 אלף נפש. לשורות הצבא גויסו יהודים מכמה קבוצות: חייבי גיוס חובה ומתנדבים, ביניהם בלטו: פרטיזנים לשעבר, אסירים פוליטיים של המשטר הקודם ששוחררו ממאסרם ומתנדבים אחרים.

לאחר השתלטות המפלגה הקומוניסטית על הצבא הבולגרי, מונו 250 קומיסארים פוליטיים, לפי הדגם המקובל בצבא הסובייטי (בו כונו פוליטרוקים).  הקומיסארים שכונו "עוזרי מפקדים", היו בד"כ חברי המפלגה הקומוניסטית ותפקידם היה לשמור על נאמנות הצבא למפלגה. המפלגה הקומוניסטית הבולגרית נתנה אימון רב ביהודים ומתוך כלל 250 הפוליטרוקים, 20 היו יהודים, כלומר 8%, בעוד שאחוז היהודים באוכלוסיה היה 0.7% בלבד.

לפי נתונים בשנתון 1984 של ארגון יהודי בולגריה בשפה הבולגרית ("Godishnik"), ב"מלחמת המולדת" נפלו 57 יהודים בכל הדרגות. מספר היהודים שנטלו חלק במלחמה נאמד בכ-2,000 חיילים. כותב שורות אלו מטיל ספק במספר זה מכמה סיבות: א. קשה לגייס מספר כה גבוה מתוך אוכלוסיה של 49 אלף נפש; ב. יהודים חייבי גיוס לא עברו הכשרה צבאית בתקופת המשטר הנאצי ולכן קבלו פטור. למרות זאת, ידוע על מספר לא קטן של מקרים בהם צעירים יהודים התנדבו לצבא, כדי שתינתן להם ההזדמנות להילחם בגרמנים, חרף העובדה שלא שהייתה להם כל הכשרה צבאית ואחדים מהם אף שילמו בחייהם;  ג. אחוז הנופלים מבין כלל הלוחמים בצבא הבולגרי הגיע ל- 13%. אם נניח שאחוז הנופלים בקרב הלוחמים היהודים היה דומה לאחוז הנופלים בכלל הצבא, בחישוב פשוט נגיע למסקנה ש-57 חללים יהודים ב"מלחמת המולדת" (מספר נכון כנראה) יכלו לבוא מקרב קרוב ל-800 לוחמים יהודים בסך הכל. ייתכן שהמספר 2,000 לוחמים יהודים (לפי "Godishnik") נובע משאיפה להגזים במספר היהודים בצבא, כדי להוכיח נאמנות למשטר.

המאמר בשנתון 1984 של ארגון יהודי בולגריה (ראה לעיל) נכתב ע"י יוסף הלל, מפקד גבוה בארגון הפרטיזנים בתקופת ההתנגדות המזוינת למשטר הפשיסטי, ובעל דרגת פולקובניק (המקבילה לאלוף משנה בצה"ל) בצבא הבולגרי שלחם נגד הגרמנים בתקופה 1945-1944. השנתון נתקבל מבולגריה בעזרת יוסף הלל ומנהל המוזיאון היהודי בסופיה וולאדימיר פואנובסקי.
 
רצ"ב קובץ בפורמט EXCEL  ובו רשימת שמות כל הנופלים ב"מלחמת המולדת" כולל פרטים על כל חלל: תאריך הולדתו, מקום הולדתו, תאריך נפילתו, מקום נפילתו, יחידתו הצבאית, תפקידו בצבא ופרטים משלימים. באותם מקרים שחסרים חלק מהפרטים, הם לא נמצאו ברשימה המקורית.

מאת: שמואל ארדיטי

הערות מערכת האתר:
מבדיקת רשימת החללים עולות כמה עובדות מעניינות:
א. הגיל הממוצע של החללים הוא 27-28 - גיל יחסית מבוגר לחיילים בשירות סדיר (איננו יודעים אם במלחמה זאת גוייסו גם חיילי מילואים).  ייתכן שהגיל המבוגר מעיד על מוטיבציה גבוהה להתנדב במלחמה נגד הגרמנים, כשהמתנדבים היו מעל גיל גיוס חובה. ואמנם, שליש מתוך הנופלים מוגדרים ברשימת הנופלים כ"מתנדבים";
ב. הרוב המכריע של החללים נפלו בחודשיים הראשונים של הצטרפות בולגריה למלחמה נגד גרמניה, בחודשים אוקטובר-נובמבר 1944 בשדות הקרב במקדוניה ויוגוסלביה (המלחמה נמשכה עד מאי 1945). גם כאן אפשר להעלות ניחושים לגבי מידת המוכנות לקרב וההכשרה הצבאית של החיילים היהודים, בשלבים הראשונים של הצטרפות בולגריה למלחמה;
ג. 27 מהחללים (כמעט מחצית הנופלים) נשאו דרגות תת-קצין - Podporuchik (ועוד 4 מהנופלים היו קצינים). שאלה מעניינת היא, אם נכונה ההשערה על חוסר מוכנות צבאית, איזה תכונות נדרשו כדי לתת כל-כך הרבה דרגות תת-קצונה לחיילים היהודים? אין לנו תשובה.
 

 


 

  רשימת חללים במלחמה נגד גרמניה
עבור לתוכן העמוד