הרב שמואל בנימין בכר - הרב האחרון של פלובדיב

15/09/2012

הרב שמואל בכר – רבה של העיר פלובדיב

 

כתבה נכדתו - סימה שן

 

סבי שמואל בנימין בכר ז"ל, נולד ב-1875 ונפטר בפלובדיב ערב יום הכיפורים, ט' תשרי תש"י - 2 באוקטובר 1949.  הוא כהן כרבה של פלובדיב מתחילת המאה ה-20 ועד יומו האחרון.

לדברי אמי, סבי עלה לישראל מבולגריה עם אמו בהיותו נער (בטרם מלאו לו 18) למד תורה אצל הרב בן-ציון מאיר עוזיאל בירושלים, אשר הסמיכו לרבנות. 
 

לאחר השלמת לימודיו שב סבי לבולגריה, ניהל בית ספר עברי בפלובדיב. אמי ואחיה למדו עברית בילדותם בבי"ס עברי בפלובדיב. לאחר שנים אחדות הנהיג את הקהילה היהודית בעיר ושימש כרבה (לאחר פטירת הרב הקודם). כמו-כן שימש כאב בית הדין והשתתף בדיוני בית הדין בסופיה. היה בקיא בתורה והאמין בתורת הקבלה. היה ליברלי בדעותיו וסובלני לזולת. סבי נשא לאישה את רעייתו פלומבה לבית משפחת גרטי ונולדו להם חמש בנות (ביניהן אמי – שרה) ובן.

 

מסיפורי אמי - שרה אריה תבדל"א, אספתי רשמים על פעולותיו בקהילה היהודית בבולגריה.  סבי היה ציוני פעיל, הוא היה ציר שייצג את יהודי בולגריה בקונגרסים הציוניים הראשונים שנערכו בבאזל. סבי ניהל קשרים עם רבנים נוספים באירופה ועם נציגים מארץ ישראל שביקרו בביתם.  

 

תקופת מלחמת העולם השנייה: אמי מספרת שכאשר הורו ליהודי פלובדיב להתכנס ב-9 במרץ 1943 בחצר בית הספר היהודי, כדי לגרשם למחנות ההשמדה בפולין, הבחין בסבי חברו המטרופוליט קיריל, ראש הכנסייה הפרבוסלאבית בפלובדיב. השניים הכירו כששהו במקביל בירושלים ללימודי דת - איש איש לדתו. סבי ביקש מקיריל שיסע לסופיה ויעביר מסר דחוף למלך בולגריה, בוריס ה-3 לשחרור היהודים. ככל שידוע לאמי, המטרופוליט נענה לפנייה. (הערת מערכת: על פי עדויות רבות של יהודים עצורים שהיו במקום, קיריל לא נסע לסופיה, אלא הצטרף לעצורים ועודד את רוחם, ראה להלן).

 

בהיותו ציוני, פעל סבי להעלאת יהודי בולגריה לישראל. בדצמבר 1944 אירח בבית הכנסת בפלובדיב את יו"ר הסוכנות היהודית, דוד בן גוריון. כמו משה רבנו, עזר סבי לעליית היהודים לא"י, אך לא זכה לעלות בעצמו.

 

בבית אמי שמורים 7 אותות הצטיינות שסבי קיבל במשך חייו, ביניהם אות ממלך בולגריה על השתתפותו במלה"ע הראשונה (1914-1918). מזכרת נוספת מסבי הוא שופר עתיק ומעוטר. בבית הכנסת בפלובדיב נמצא התרבוש אותו נהג לחבוש לראשו. אמי זוכרת את הגלימה והתרבוש השחורים שסבי לבש בימי חול ולבנים - בשבתות וחגים.

 

לדברי אמי, סבי לא עלה לישראל בשל בריאותו הלקויה. צילמתי את המצבה שעל קברו בפלובדיב. על לוח האבן חקוק מגן דוד והמילים: " פ' ט' הרב החכם שמואל בכר בנימין, איש חכם ונבון, ירא שמים, רועה נאמן, אב יקר ורחמן, ניהל עדתו בנאמנות ויושר, בכבוד יכתירוהו תלמידיו הרבים, עלתה נשמתו לשמי מרומים יע"א, נאסף אל עמיו ביום כיפור תש"י בפלובדיב, 1875- 1949".
סבי ראוי ששמו יירשם בתולדות יהדות בולגריה
.

 

עד כאן סיפורה של סימה שן על סבה – הרב שמואל בנימין בכר.

מערכת האתר מצאה לנכון להשלים את דבריה במספר עובדות על הרב בכר, שהיה אישיות נודעת בקרב יהדות בולגריה:

 

הרב שמואל בנימין בכר התמנה לתפקיד הרב הראשי של קהילת פלובדיב לאחר הרב חיים ארויו.  הסמיכו לרבנות הרב מאיר עוזיאל, מגדולי הרבנים הספרדיים במאה ה-20, שלאחר הקמת המדינה כיהן כרב הספרדי הראשי בישראל - "הראשון לציון".  בדצמבר 1924, לאחר מות הרב הראשי ליהודי בולגריה, דוד פיפאנו, מונה הרב בכר לתקופה מסוימת לתפקיד נשיא בית הדין הרבני הגדול בבולגריה.

הרב בכר היה ממנהיגי התנועה הציונית בבולגריה. הוא נשלח כציר לקונגרסים הציוניים הראשונים ובוועידה הציונית השישית שנערכה בסופיה באפריל 1908, נבחר כחבר הוועד המרכזי של התנועה הציונית בבולגריה.
 

הרב בכר היה איש חינוך, ממניחי היסודות למערכת החינוך העברית בבולגריה בראשית המאה ה-20. הוא עסק גם בהוראה ובפעילות למען מערכת החינוך. במהלך מלה"ע הראשונה, פסקו חיי הקהילה והפעילות הפוליטית בקרב יהודי בולגריה כמעט לחלוטין. אחוז המגויסים והנופלים הגבוה הקשה מאד על פעילות מערכת החינוך.  מטעם התנועה הציונית הוקם בפלובדיב ועד בראשות הרב בכר, שמטרתו הייתה לסייע בדרכים שונות לבתי הספר העבריים במדינה, בין היתר - ע"י רכישת ספרי לימוד עבריים מחוץ לבולגריה.

ב-1929 הופיעו הרב בכר והרב אשר חננאל מסופיה במשפט "קרן היסוד" המפורסם והעידו על חשיבותה ההיסטורית של ארץ ישראל בדת ובמסורת היהודית. המשפט שהתנהל על רקע חוקיות גביית מס קרן היסוד מבני הקהילה ע"י מוסדותיה, הסתיים בניצחון עמדת הקהילות היהודיות.

 

ב-10 במרץ 1943 עמדו להישלח 8,000 יהודי בולגריה למחנות ההשמדה. מספר זה נקבע כדי להשלים משלוח ראשון של 20,000 יהודים למחנות ההשמדה, משטחים שנשלטו ע"י בולגריה. על משלוח זה התחייב בהסכם עם הגרמנים הקומיסר הידוע לשמצה לענייני יהודים - אלכסנדר בלב. יתרת 12,000 יהודים באו מטראקיה ומקדוניה. בין היהודים שעמדו להישלח מבולגריה נכללו גם רבים מיהודי פלובדיב. ב-9 למרץ לאחר חצות, נערכה ע"י משטרת פלובדיב "אקציה" לאיסוף המיועדים לגירוש מבתיהם. רבים מ-6,000 בני קהילת פלובדיב נעצרו ורוכזו בבית הספר היהודי. ההתרגשות הייתה גדולה. כשהקהל הבין שהוא יובל לתחנת הרכבת לגירוש פרצו זעקות שבר כי העצורים ניחשו שהם נשלחים אל מותם. הרב בכר שהיה בין העצורים, ארגן תפילת "שמע ישראל" המונית, אותה זוכרים היטב רבים מהנוכחים באותו מעמד נורא. למקום הגיע ראש הכנסייה הפרבוסלאבית של פלובדיב - המטרופוליט קיריל, שפרץ את מחסומי המשטרה, ופנה אל הקהל בניסיון לעודד את רוחו: "ילדיי, לא אעזוב אתכם!". כידוע, למחרת בוטלה פקודת הגירוש ליהודי בולגריה.  העצורים ששוחררו רצו אל בתיהם בצהלות שמחה: "ניצלנו! ניצלנו!".  גורלם של יהודי טראקיה ומקדוניה לא שפר והם נשלחו אל מותם בטרבלינקה. (על ליל האימה שעבר על יהודי פלובדיב, קרא את סיפורה של לוסי כנרי: "אמא, איני רוצה למות!" לוסי ומשפחתה היו בין המיועדים).  

 

הרב בכר שלא זכה לעלות, כיהן בתפקידו עד מותו ב-1949. ככל הידוע, הוא  היה הרב האחרון של קהילת פלובדיב, השנייה בגודלה ובחשיבותה בבולגריה.
יהי זכרו ברוך! 
עבור לתוכן העמוד