הרקע ההיסטורי להפלגת הספינה "סלבדור" - ישראל איזי אלמוג

30/12/2009

 

  

קהילת יהודי בולגריה:

עד הקמת מדינת ישראל התקיימה בבולגריה קהילה יהודית בת 49,000 נפש. טעות מקובלת היא שראשוני היהודים שהתיישבו בבולגריה באו אליה לאחר גירוש ספרד, בסוף המאה ה-15. למעשה, קהילת יהודי בולגריה היא אחת העתיקות ביותר באירופה. קיימות עדויות ארכיאולוגיות לנוכחות של קהילה יהודית בבולגריה בתקופת האימפריה הרומית.

 

המשטר בבולגריה בפרוץ מלה"ע השנייה:

מסעה של ספינת המעפילים "סלבדור" התרחש בסוף שנת 1940 - שבע שנים לאחר עליית היטלר לשלטון ושנה לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה. שואת יהודי אירופה עדיין לא החלה, אך הכתובת הייתה על הקיר - הנאצים החלו בהכנת הרקע האידיאולוגי להשמדת יהדות אירופה. בגרמניה התקבלו חוקי הגזע ("חוקי נירנברג") והחלו רדיפות היהודים תוך שלילת חירותם, זכויותיהם ורכושם. במדינות גרורות בהן שלטו משטרים פרו-נאציים או פשיסטיים, הפנימו את הכיוון והחלו לחכות את הנאצים. בולגריה הייתה אחת מהן.

 

בתקופת מלחמת העולם השנייה שרר בבולגריה משטר מלוכני עם סמכויות נרחבות למלך - בוריס השלישי, בנו של מלך בולגריה פרדיננד - בן שושלת נסיכים אוסטרית. עד שלהי 1939 לא הייתה אנטישמיות רשמית במדינה, אולם ככל שהמלך בוריס הידק את קשריו עם גרמניה הנאצית, הפכו היהודים לגורם המפריע לפיתוח אותם קשרים.באותה תקופה החלו להתפרסם בעיתונות והרדיו הצהרות ורמזים נגד היהודים.

 

בפברואר 1940 החליף בוריס את ממשלתו. במקום ראש הממשלה הקודם - Georgi Kioseivanov מדינאי מנוסה ובעל השקפת עולם דמוקראטית פרו-מערבית, מינה בוריס את BogdanFilov פרופסור לארכיאולוגיה וחניך גרמני. כשר הפנים בממשלת פילוב מונה Peter Gabrovsky, אשר מצדו מינה את Alexander Belev- עורך דין ופקיד בכיר במשרדו, לקומיסאר לענייני יהודים. שלשת אלה היו אנטישמים מוצהרים, שלא הסתירו את חברותם בארגון האנטישמי Ratnik. ממשלת פילוב הפכה את בולגריה לגרורה נאצית מלאה, שהצטרפה למדינות ה"ציר" (גרמניה איטליה ויפן) במרץ 1941.באותו חודש נכנסו גייסות גרמניים לבולגריה אך לא כצבא כיבוש, אלא בדרכם לכיבוש יוון ויוגוסלביה.

 

שר הפנים והקומיסר לענייני יהודים הגו בתחילת 1943 ביחד עם נציגיו של אדולף אייכמן בבולגריה את "הפתרון הסופי" עבור יהודי בולגריה. למרבה המזל הדבר לא עלה בידם ויהודי הגבולות הישנים של בולגריה ניצלו. לעומת זאת, 11 אלף יהודי טראקיה ומקדוניה (שטחים שסופחו לבולגריה בעקבות הכיבוש הגרמני של יוגוסלביה ויוון) הושמדו במחנות המוות, ולא נשאר מהם זכר ופליט.

 

חקיקה אנטישמית:

בקיץ 1940 נשלח Belev לגרמניה כדי ללמוד את חוקי הגזע כדי ליישמם בבולגריה. באוגוסט 1940 אישרה הממשלה את "החוק להגנת האומה" - הגירסא הבולגרית של חוקי נירנברג. קדם לקבלת החוק ויכוח ציבורי גדול בו הביעו חלקים רחבים של הציבוריות הבולגרית התנגדות לחוק ובמקביל הגבירו חוגי הימין הקיצוני האנטישמי את מלחמת התעמולה וההסתה נגד היהודים. בסופו של דבר, החוק אושר ע"י הפרלמנט בדצמבר 1940 וחודש אחרי זה נכנס לתוקף.

 

גירוש יהודים בעלי אזרחות זרה וחסרי נתינות:

כ-4,000 מיהודי בולגריה היו אזרחים זרים או חסרי אזרחות כלשהי. במספר זה נכללו גם ילידי בולגריה, שלא היו בעלי אזרחות בולגרית. בספטמבר 1939 פרסמה הממשלה צו לגירוש היהודים חסרי הנתינות מגבולותיה. המגורשים הובאו בליווי משטרתי לגבולות תורכיה ויוון, לאחר שנאלצו להיפרד מכל רכושם. שלטונות תורכיה ויוון סרבו לקבל את המגורשים לשטחם.ניסיון הגירוש בוצע באופן אכזרי ונילוו אליו מעשי שוד, ביזה ואונס. משלא צלח ניסיון הגירוש היבשתי נשלחו המגורשים בצו המשטרה לעיר הנמל וורנה וניצטוו לחכות שם בחוסר כל עד שיגורשו מבולגריה בדרך הים. חלק מהמגורשים הצליח להפליג לארץ באמצעות אניות מעפילים. ברם, בשלהי 1940 שהו עדיין רבים מהם בעיר הנמל וורנה, בתנאים לא תנאים, רדופים, חסרי אמצעים לקיום יומיומי ואכולי ייאוש.

 

התנועה הציונית בבולגריה:

בבולגריה התקיימה תנועה ציונית מושרשת וחזקה זמן רב לפני עליית השלטון הפרו-נאצי. היסודות לתנועה הציונית הונחו בעת כינוס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, בו השתתפו נציגים מבולגריה. הרצל מציין ביומניו את ביקורו בבולגריה והתמיכה החזקה שקיבל מיהדותה. רבני הקהילה היו בין הרבנים הראשונים באירופה שצרפו גושפנקא דתית לציונות המדינית. התנועה הציונית השיגה שליטה מלאה במוסדות הקהילה כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת. נתיב העלייה סומן לבוגרי תנועות הנוער הציוניות. ישובים ראשונים הוקמו ע"י עולים מבולגריה כבר בשלהי המאה ה-19: הר-טוב - ב-1896 ובני יהודה - בחורן (יחד עם עולים מרומניה). חלוצים מבולגריה הקימו מושבים החל משנות ה-20 של המאה ה-20, מהם בית-חנן וכפר חיטים וכן קיבוצים רבים, כגון קיבוץ מעברות.

 

בשלהי 1940 שהו בוורנה כמה עשרות (קרוב למאה) בוגרים של תנועות הנוער חלוציות - השומר הצעיר, מכבי ובית"ר, כמהים לעלות לארץ.ההנהגות של התנועות שנאלצו באותה עת לפעול בתנאי מחתרת עקב צו השלטונות שאסר עליהם לפעול, התירו לחלק מבוגריהן לעלות. אל המועמדים לעליה מקרב בוגרי תנועות הנוער הצטרפו הממתינים לעלייה מקרב המגורשים חסרי הנתינות.

 

עמדת שלטונות בולגריה בשאלת ההגירה לא"י ביבשה ובים:

באותה תקופה התקיימו חילוקי דעות בין משרד החוץ למשטרה, בשאלת הפלגת הקבוצות השונות שהתקבצו בוורנה.משרד החוץ התנגד להפלגת יהודים לא"י, עקב לחץ דיפלומטי כבד שהופעל על בולגריה ע"י ממשלת בריטניה, שדגלה במדיניות "הספר הלבן" שהגבילה כניסת יהודים לארץ.לעומת זאת, המשטרה הפעילה לחץ כבד על היהודים המיועדים לגירוש לעזוב את המדינה, ברצונה להיפטר ממספר רב ככל הניתן של יהודים.

 

המדיניות האנטישמית המוצהרת של בולגריה ביחס ליהודיה, לא הייתה נקייה מסתירות פנימיות שהתקיימו בה בפועל. בתקופת המלחמה הפכה בולגריה לתחנת ביניים באחד הנתיבים לבריחת יהודים ממדינות במזרח ומרכז אירופה שנכבשו ע"י הנאצים, או ששלטו בהן משטרים פרו-נאציים. זאת, על רקע עצימת עין של שלטונות בולגריה לתנועת הבריחה בנתיב הימי - דרך נמלי הים השחור וגם בנתיב היבשתי - דרך תורכיה וסוריה ומשם לארץ. נתיב בריחה זה איפשר בתקופת המלחמה לרבים מבני עמנו לנצל את המעבר דרך בולגריה כדי להינצל מהשואה.
עבור לתוכן העמוד