הבולגריות של עליזה

1/11/2011

27.10.11

הבולגריות שלי – דור ההמשך...

שמי עליזה. אני בת לשני הורים ממוצא בולגרי אבא מאיר ז"ל,יליד ברקוביצה שניפטר לפני שנה אימי לוטי תבדל לחיים ארוכים ילידת סופיה שיושבת איתנו פה בקהל.

"הבולגרים תמיד מתחברים אחד לשני" כך הבהירה לי אימא מגיל צעיר, ואכן, שתי המשפחות הבולגריות של הורי משפחת משיח ומשפחת פרולו , החברים והמכרים הבולגרים, השפה בולגרית, התרבות והאווירה עטפו אותי מכל עבר כבר מגיל צעיר מאד.

להיות בולגרי זה לא רק מוצא... להיות בולגרי זה משהו בנשמה.....

כשמדי פנתה אלי בבקשה לכתוב על הבולגריות שלי החלו להציף אותי זיכרונות, עלו בי מחשבות,רגשות טעמים וריחות, ובעיקר העסיקה אותי השאלה, איך באמת מעבירים ומשמרים מורשת מדור לדור (זו שאלה שאני עוסקת בה  רבות כגננת, כמפקחת גני ילדים)

עלתה בי בבת אחת השאלה האם אני הצלחתי להעביר את המורשת הבולגרית לילדי  כפי שעשו הורי? . פניתי לבני עמית שאך זה לא מכבר השתחרר מצה"ל שאלתי אותו : " מה זה בעינך להיות בולגרי?" הוא לא חשב הרבה ואמר: " זה משהו להיות גאה בו " ואו... ידעתי שעשיתי עבודה טובה ..

כן, כי להיות בולגריה זו קודם כל  תחושה חזקה של גאווה... גאוות יחידה . אני גאה מאד במוצאי ומעבירה זאת לסובבים אותי הקרובים והרחוקים כאחד. בעצם כל מי שמכיר אותי זמן קצר כבר  מתוודע לעובדה שאני בולגריה.

 וכשאני פוגשת מולי אדם לא מוכר ואני מגלה שגם הוא בולגרי השמחה כפולה ומכופלת : קודם כל אני כבר אוהבת אותו , אני כבר יודעת, שאני יכולה לבטוח בו ויש לנו איזה בסיס משותף של ערכים-יושר, חריצות, נאמנות ומסירות. תמיד יש לי תחושה שגם הוא מרגיש כך, והאמת כמעט אף פעם לא התאכזבתי.

ובנוסף לגאווה מה עוד בולגריות עבורי?

מצד אחד סיפורים מבית אימא על החיים בסופיה עיר הבירה, על תנועת הנוער מכבי צעיר, על כיצד הבולגרים סייעו בהצלת העם היהודי, ומאידך סיפורים מבית אבא על החיים הכפריים בבולגריה המטבח, המרתף ששימש לשימור מזון ,החצר, בעלי המקצוע .

טיולים ונופשים בבולגריה שבהם ההורים מתרפקים על העבר ונהנים מנוף, מזג האוויר,מוסיקה ותרבות היא הבולגריות שלי

השפה הבולגרית והלדינו שהיו דיירים של קבע בביתנו  ביחד ולחוד ויש כמה ביטויים שעברו מדור לדור

מוסיקה ,שמחה ושירה היא הבולגריות שלי

קהל בולגרי תמיד יצטרף לשירה ומיד איכשהו נוצרת מעין מקהלה מאותרת שבה כל אחד מהמשתתפים יודע את תפקידו .

הזיכרון הכי חזק שלי בהקשר הזה היא מסיבת בר מצווה שנערכה לפני די הרבה שנים אצל אחת מבנות המשפחה שלא היה לה מספיק כסף על מנת לחגוג לבנה באולם כפי שהיה נהוג אז . בת מצווש קורים לזה היום. אז הוזמנו לביתה לארוחה בבית. זו  הייתה מסיבה מרגשת הרבה יותר מכל מסיבות בר המצווה באולמות שהלכתי עד אליהן ושעוד אלך אליהם והכל בזכות השירה הנפלאה שבקעה מפי בני המשפחה שישבו מסביב לשולחן ושרו ושרו במשך זמן רב בעברית, בבולגרית ובספרדית כמו מקהלה מתוזמנת- זו חוויה שנחרתה בי חזק והיא גם היא הבולגריות שלי.

שלא נדבר על כך שבכל חתונה מסיבה מיד הבולגרים קופצים לרחבת הריקודים לרקוד ולשמוח . " שצ'ואש לי צואש לי ניסמה וסלה קומפניה"

כמובן שטעמים וריחות של תבשילים אופייניים הם חלק חשוב בבולגריות שלי. רק שהתבגרתי שמתי ליבי לכך שהאוכל הבולגרי מעולה אבל בעצם מורכב ממעט תבלינים:מלח, פלפל, פפריקה . קציצות הפרסה , פסטל, טרטור, בניצה, מוסקה הם מאכלים אהובים שמתבשלים בביתי ואהובים על בני משפחתי.  

סיפורים, זיכרונות, טעמים, ערכים, חוויות וסמלים כל אלה בונים מורשת לדור ההמשך.

 מה יישאר מכל אלו  אצל ילדי ונכדי עדין איני יודעת לומר בוודאות, אך כבר אוכל לומר לכם כי הם מכירים את השפה, את הסיפורים ,את המוסיקה, את המאכלים ובעיקר אומרים "אנחנו בולגרים" .

אני רוצה לסיים בסיפור שתמיד מעלה בחיוך על פני ובעני הוא תמצית הבולגריות

באחד מימי החורף הראו בטלביזיה כתבה על המבקרים הרבים הנוהרים לחרמון המושלג וראיינו מבקרים בזה אחר זה .כשהגיעו לאחת הנשים שאלו אותה מהיכן הגעת? ענתה בטבעיות רבה מבולגריה.  המראיין צחק ואמר שהתכוון מאיזה מקום בארץ הגיעה לחרמון .

זה סיפור קטן המראה מי הם הבולגרים ועד כמה קשורים הם לארץ מוצאם כמו שאומר השיר

מבחוץ כולנו נראים שונים
אך בפנים כולנו בולגרים.

כתבה: עליזה בדרשי                                                                                         

 

 



 

עבור לתוכן העמוד