טיול העיירה בלמונטה בפורטוגל |
|||
| 8/10/2014 | |||
סיפורי בלמונטה / רמי דוידי בסיפור הזה אין הרבה גיבורים אבל למעטים שישנם מגיע כבוד והערכה היוצאים מליבו של חילוני וחולוני שכמותי. בעת המסע בפורטוגל שלי עם כוכבה, רעייתי, בחודש ספטמבר הגענו גם לבלמונטה, אשר עושה לעצמה יחסי ציבור גדולים ביחס לגודלה ולמיקומה המרוחק. מתברר שלעיירה הזאת יש לה "גיבור מיתולוגי" בשם פדרו אלברס קברל PEDRO ALVARES CABRAL ) ( ומייחסים לו את גילוי ברזיל באפריל 1500. זאת גם הסיבה שהקימו בה את "מוזיאון התגליות" מודרני, בנוסף לפסל בדמותו. ביקרתי בערים רבות בפורטוגל ושאלתי תושבים שמהם קניתי כל מיני דברים שתייר קונה: "כמה תושבים גרים כאן"? היו שהרימו גבה ואמרו שלא יודעים. היו שאמרו איזה שהוא מספר שרחוק מהנתון שמופיע במדריך התיירים שלי שמעודכן לשנת 2012. ואילו בבלמונטה, שבה גרים עשרות יהודים ומאות פורטוגלים, גם לא ידעו מהו המספר המדויק. אצל היהודים המעטים אולי זה נובע מהפחד הקדום בן מאות השנים שבהן היהודים פחדו לשוחח, לדבר על עצמם עם זרים מהחשש שמא יוסגרו לשלטונות ואולי הם עדיין גלגול של האינקוויזיציה? ואילו אצל הפורטוגלים? יתכן שאצלם מושרש עדיין הפחד מתקופת שלטון העריצות של הרודן סאלאזר שהסתיים בשנת 1974? זהו נושא למחקר עבור האנתרופולוגים. אם כבר מזכירים אנתרופולוגים, כדאי לעיין באתר של שרה מולכו, חוקרת חברתית, MYBELMONTE.COM , בו מצוי מידע מקיף על העיירה המיוחדת הזאת, הנחבאת ב "רכס הכוכב" SERRA DE ESTRELLA בלמונטה היא מסוג נקודות ישוב הסמויות מן העין, בדומה לרחובות, סמטאות, בערים גדולות וקטנות שמטייל רגיל לא יגלה אותן ועינו לא תתפוס אותן ממבט ראשון. הגענו אל בלמונטה במכונית בשעות צהרים ביום חם ושטוף שמש. הדרך אל השכונה היהודית עוברת ליד מצודה שמתנשאת בראש ההר. לא סתם היא קרויה "הר יפה, נאה" (בל מונטה). מהמצודה, המשומרת ברובה, השקפתי במשקפת שלי על הסביבה הירוקה ועל העמק המשובץ בישובים קטנים עם כתמי גגות רעפים אדומים וקירות לבנים של בתים צמודי קרקע. ובאופק הרחוק במזרח המדינה, נמצאת ספרד אשר גירשה את היהודים במאה ה-15. היהודים, כמו הציפורים הנודדות, אינם יודעים גבולות. הייתה פעילות קדחתנית בתוך המצודה ובסביבתה. הקימו במות בידור, הכינו דוכנים למכירת שתייה ומזון, מוצרי אמנות שימושית. ממש יריד. שאלתי כמה מהצעירים שעבדו בקדחתנות רבה: המשכנו לחפש את השכונה היהודית ואת בית הכנסת. חשבנו שבראש השנה הוא יהיה פתוח ללא הפסקה, אבל לא כך היה. בצהרים הוא סגור. מתי יפתחו ? אין את מי לשאול. המשכנו לתוּר בסמטאות הצרות עד שפגשנו תושב העיירה בשנות ה- 50 לחייו קורא ספר על שפת ביתו. - תבואו ברבע לפני 7. לפתע הופיע אנטוניו בכבודו ובעצמו. בחור גבה קומה, צנום, חובש כובע בָּארֶט, לבוש חולצת טריקו ומכנסי ג'ינס, מזוקן מעט. כנראה בסביבת גיל 50. גם עיניו מביעות כאב. הוא כבר יודע מעט עברית, שהרי התפרסם לפני שנים אחדות עת כיהן כשמש בית הכנסת (ונשיא הקהילה היהודית?) במקביל לעבודתו כשוטר העיירה בה שירת 27 שנים. לאחר שפרש מהמשטרה (כן, הוא מקבל פנסיה) עבר להתגורר בישראל עם אשתו לפני שנתיים. הוא חזר לכאן לבדו לזמן קצר מאוד בגלל פטירת אמו, אבל אחרי החגים הוא מתכונן להביא את אביו לגור עמו. אנטוניו מספר לנו שאמו הייתה הדמות הדומיננטית במשפחה. מאות שנים האישה דאגה להעביר בחשאי את המסורת היהודית לילדים והדורות הבאים. קראו להן "חזניות". האישה שימרה את ההלכות והמנהגים היהודיים שעברו אליה בעל-פה על ידי האימהות והסבתות קודם לכן. הוא מוסיף שמשפחתו חיה כבר כמה מאות שנים בבלמונטה. הוא בן לשושלת שחיה באזור מהמאה ה-15. זה לא היה הזמן המתאים לשוחח על האנוסים, הנוצרים החדשים, על המאראנים, ועל גלי הגיור שהקהילה עברה מתחילת שנות ה-90, מתוך התחשבות שהוא ואביו שרויים באבל ומצב רוחם שפוף. אנטוניו הציע ללוות אותנו אל המוזיאון היהודי – עירוני שעדיין היה פתוח. בדרכנו לשם לא הפסיקו אנשים לברכו לשלום והוא משיב בחיוך אמיתי, אם כי לא בפה מלוא רוחב פיו המביע עצבות. הוא הספיק לומר לנו שהמוזיאון שנפתח בשנת 2005 הוא האטרקציה שהקהילה היהודית וראש העיר גאים בה. היא מופיעה במקום מכובד (השני) בעלוני התיירות שמחולקים בעיר ובפרסומי התיירות בפורטוגל. כוכבה ואני ערכנו סיור במוזיאון המטופח והמודרני. הוא אמנם קטן אבל מכיל בתמציתיות אוספים המלמדים את המבקרים הזרים, בעיקר, ויוצרים מפגש עם הדור הצעיר. אולי רובו חווה לראשונה חשיפה מרוכזת אל יסודות המנהגים היהודיים באמצעות המוצגים שהוסתרו בבתי היהודים במשך מאות שנים. באותה שעה סיירה קבוצת תלמידים מברזיל שלא יכלו לצלם, וזה נראה מאכזב על פניהן של כמה מהן. רובם הקשיבו לדברי ההסבר של המדריכה מטעם המוזיאון, ואחדים התעסקו בסמארטפונים. מקום נכבד מוקדש בכתובים ובתצלומים לשמואל שוורץ (1880-1963). הגיבור הזה גילה את יהודי בלמונטה. שוורץ היה מהנדס מכרות יהודי-פולני שהגיע לבלמונטה עם משלחת מהנדסים בענייני עבודה והתוודע לאנוסי בלמונטה. שוורץ, איש סקרן בלתי נלאה, אסף פירורי מידע, התבונן, שאל, והתחקה אחר אורח חייהם של קומץ הקבוצה המסוגרת הזאת והשתכנע שבני הקהילה הם יהודים. למרבה האירוניה, לאחר שהצליח להבקיע סדק רחב בחומת הסגירות שלהם, ביקשה אחת מזקנות הקהילה שיוכיח את יהדותו של שוורץ על-ידי ציטוט תפילה או ברכה יהודית. כאשר שוורץ הגיע למילים "שמע ישראל" וגם "אדוני", זיהתה הזקנה את המילה שהייתה בין הבודדות שנשתמרו במסורת המנהגים והתפילות של הקהילה. אז הכריזה שאם הוא אמר "אדוני" הוא משלהם. ב-1925 פרסם ספר "הנוצרים החדשים בפורטוגל במאה ה-20 ", אך חלפו שנים רבות עד שהקהילה יצאה "מהארון הדתי". לפני שנפרדנו מאנטוניו הציעו לנו מהמוזיאון שנבוא לבקר בחג הפסח כדי שנראה את הטקס המיוחד שנערך על שפת הנהר ZEZERE . המתפללים היהודים נהגו לחצות את הנהר מספר פעמים במהלך הטקס. הנשים הכו על המים בענפי זית לזכר קריעת ים סוף. הם חגגו את הפיקניק המסורתי בחול המועד. הודינו בנימוס על ההזמנה. נתתי לאנטוניו את כרטיס הביקור שלי כדי ליצור קשר ורשמתי על פיסת נייר גדולה את מספר הנייד שלו בישראל. בצאתנו מהמוזיאון, כאשר כבר היינו לבדנו, שאלנו כוכבה ואני, זה את זו: "איך זה שהשכן של משפחת מנדס לא ידע על מותה של ג'ולי?" התשובה היא כנראה שהמשפחה שמרה זאת בסוד מפני זרים. ידעו על כך רק המקורבים אליה, שמן הסתם רובם יהודים. בבלמונטה יש בית קברות ליהודים, כנראה שגם הוא סמוי מן העין, ולכן יכלו לשמור בסתר את דבר מותה לעת עתה, בחשאיות המוקפדת שנהוגה מאות שנים. ישנו עוד דבר שנזכרתי בו, אמרתי לכוכבה: "את זוכרת את הסדרה של יצחק נבון בשם "ירושלים שהייתה בספרד? " הסדרה שהוקרנה בשנת 1992 במלאת 500 שנים לגירוש יהודי ספרד? כוכבה השיבה בחיוב. ואני הוספתי: "בפרק השישי שמוקדש לאנוסים בפורטוגל מצולמת סצנה של הטקס הזה של חג הפסח". - ראיתם את בית הכנסת? הוא יפה מאוד. הרבה מאוד מטיילים באים לכאן בגללו. - לא ראינו, כי הוא סגור. - תבקשו מאנטוניו שיפתח לכם אותו עבורכם. - אמרנו לו שהוא סגור כאשר ביקרנו בביתו. אם היה רוצה היה פותח אותו עבורנו. כנראה שאין לו מצב רוח בגלל שהוא באבל. - חבל שלא תראו. אם היו לי מפתחות הייתי הולך אתכם ופותח עבורכם את בית הכנסת. בלמונטה הקטנה השאירה בנו רושם גדול ועוררה התרגשות גדולה. רמי דוידי , חולון , 5-10-2014 |
|||
|
|||
